מה מניע עשרות אנשים מהארץ ומחו"ל להתנדב בכל קיץ לחפירה באדמה הקשה של גן לאומי בית שערים? מתנדבי החפירות הארכיאולוגיות באתר כבר מכורים לדבר ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף
שש בבוקר. עדיין חשוך בחוץ, אך המתנדבים בבית שערים מתחילים להתאסף. הם הגיעו לכאן מכל רחבי הארץ והעולם, ובליל של שפות נשמע מכל פינה, כמו מגדל בבל: עברית, אנגלית, גרמנית ורוסית. כולם ממהרים להגיע אל האתר ולהתקדם בחפירה עד כמה שניתן לפני השעות החמות. זהו הקיץ החמישי שבו מתנהלות חפירות ארכיאולוגיות בבית שערים – 80 חופרים בכל יום – בראשותן של ד"ר עדי ארליך וסגניתה רונה אביסף מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה ובשיתוף גן לאומי בית שערים. עם השנים הלך הפרויקט והתרחב והצטרפו אליו סטודנטים מאוניברסיטת חיפה, מהטכניון וממוסדות אקדמיים נוספים, תלמידים מבית ספר שקד בטבעון ומתיכון נשר, מתנדבים אשר הגיעו דרך עמוד הפייסבוק הפעיל, מטיילים מזדמנים שמטיילים על הגבעה, מתנדבים מחו"ל ומתנדבים שמגיעים מחפירות במקומות אחרים.
מה מביא אותם להתנדב לחפירות הכרוכות בפעילות מאומצת וקשה בחודשי הקיץ החמים, ומה הפך את בית שערים למוקד עלייה לרגל למתנדבים?
משה דינגוט, בן 72, הייטקיסט בעבר ופנסיונר בהווה, הוא אחד מ-80 המתנדבים הקבועים בבית שערים. זה הקיץ החמישי שהוא כאן, חבוש בכובע רחב שוליים ולבוש בבגדי עבודה נוחים. "לקראת היציאה לגמלאות", משתף אותי דינגוט, "התחלתי בלימודי מקרא וארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. אחד הקורסים שלקחתי בו חלק כלל סיור בבתי כנסת של העת העתיקה ותוך כדי סיור נקלעתי לשיחת סטודנטים על החפירות בבית שערים. התעניינתי אם אדם מבוגר כמוני יכול לחפור באתר ונעניתי בחיוב. את התנדבותי התחלתי ב-2014, במטרה להגיע לשבוע-שבועיים של התנסות. השבועיים הפכו לחודש והחודש הפך להיות מסורת של שנים, ומאז כל קיץ בעונת החפירות אני כאן, מתייצב בכל בוקר ב-6:00.
ארכיאולוגיה תמיד הייתה תחום מסקרן עבורי. עוד כשטיילתי בצעירותי באמריקה הדרומית בלעתי את כל ספרי יגאל ידין. בחפירות באמריקה הדרומית מקסימום תוכלי למצוא עצם של כלבלב. לעומת זאת, בארץ הממצאים מרתקים וכמות המידע שיוצאת מן האדמה היא אדירה. אנחנו חוקרים פה חברות עתיקות, לא אבנים. כל מציאה של כלי, אבן, חרס, מטבע או עצם מספרת סיפור ובכל פעם מחדש כשאני מוצא משהו, ההתרגשות עצומה ומרוממת רוח; אני מרגיש שמצאתי אוצר אמיתי. כולם סביבי חדורים ברוח חיובית ושותפים מלאים לעשייה. במהלך השנים יצרתי כאן קשרים עם מבוגרים וצעירים כולל בני נוער וילדים, קשרים שלא הייתי יוצר בשום מקום אחר, ועם הזמן הפכנו למשפחה אחת גדולה. אנחנו מקיימים מפגשים חברתיים וחווייתיים וחוגגים ימי הולדת יחד. אנחנו מרגישים שותפים מלאים לעשייה ומקבלים הסברים על כל הממצאים. פעם אחת שלחתי תמונה שלי לאחותי ובה אני נראה מלא בחול ואבק. התגובה שלה הייתה: ’אף פעם לא ראיתי זקן כל כך מבסוט מלהתגלגל בארגז החול כמוך’. היום רבים ממכריי וחבריי מבקשים לבוא ולקחת חלק בחפירות בעקבות החוויות והסיפורים שלי".
תום ועופר בשן, אח ואחות, בוחרים לבלות את חופשות הקיץ בבית שערים בתוך בורות, אבק וחום לוהט, בחיפוש אחר ממצאים עתיקים. תום (16) הגיע אל החפירות בעקבות דואר אלקטרוני שנשלח לבית הספר האנתרופוסופי בטבעון שבו הוא לומד, ובו הוזמנו לפעילות בבית שערים ילדים שרוצים לבוא ולהתנסות בחפירות ארכיאולוגיות. במהלך חופשת הקיץ בגיל 11 החל לחפור ומאז בכל קיץ הוא שם, עם מכוש ביד. "אנחנו מעבירים שעות רבות בחפירה ופשוט מדברים על כל הנושאים שבעולם. בחלק מהזמן אנחנו ממיינים את הממצאים, מסננים, שוטפים ומטאטאים. אני ממש מרגיש שאני לומד דברים חדשים ומעשיר את הידע שלי בתחום. מעניין אותי לגלות את ההיסטוריה דרך האדמה, והעובדה שאני חופר ומוצא ממצאים מלפני אלפי שנים מלהיבה ומרגשת אותי".
עופר בשן (14), אחותו של תום, הגיעה בעקבות אחיה. "תום היה חוזר הביתה ומספר חוויות מרתקות והרגשתי שאני חייבת לחוות את זה בעצמי". עופר הצטרפה לחפירות בגיל צעיר יחסית, כשהייתה בת עשר, ומאז השניים מגיעים לשם יחדיו בכל קיץ. לאחר שהתנדבה בחפירות כמה שנים, התחילה עופר לסייע ברישומי הממצאים. "אני ממש נהנית מהביחד של כולם, מהשיחות, מהצחוקים, מהארוחות המשותפות. כיף לי לראות שיש אנשים עם תשוקה לזה. זה מדהים להחזיק ביד חתיכת חרס שאדם אחר החזיק אותה לפני אלפי שנים. הבדיחה שרצה עליי בין החבר’ה היא שכל הקיץ אני חופרת".
רונה אביסף, סגנית מנהלת החפירה, רכזת המתנדבים באתר ומי שהחלה את דרכה כאדריכלית נוף ועשתה הסבה לארכיאולוגיה, מרגישה שזוהי אהבת חייה. אביסף חפרה בלא מעט אתרים בארץ ובחו"ל ומשנת 2014 מנהלת, לצד ד"ר ארליך, את החפירות באתר. "אנשים רבים הצטרפו לחפירות במיזם ההתנדבותי הזה, שעם השנים הלך והתרחב. מלבד סטודנטים ותלמידים ניתן למצוא פה משפחות שלמות, חיילים פגועי נפש כחלק מתהליך השיקום ותיירים מחו"ל, כמו הנס בן ה-80 שמגיע בכל שנה מגרמניה כדי להשתתף בחפירות. במהלך העונה אנחנו מפנקים את החופרים בארוחות בוקר מושקעות כתודה על העבודה המאומצת שלהם באתר. אנו גם מעשירים אותם בסדנאות והדרכות ואפילו חוגגים ימי הולדת לחופרים. מהר מאוד אני רואה אנשים שמתחילים להרגיש תחושת שייכות ולדוגמה לא מוכנים לעבור מאזור שבו התחילו לעבוד לאזור אחר בחפירה", היא מספרת. "הם מרגישים שהשטח שעבדו עליו הפך לטריטוריה פרטית שלהם, לחלק מהם. אני שמחה לראות שרבים מהמתנדבים מתמכרים לחפירות ועם הזמן הופכים את התחביב למקצוע".
עוד מספרת אביסף שההתרגשות עצומה כאשר מוצאים במהלך החפירות ממצא מיוחד או כלי שלם לא שבור. במקרה כזה כולם ממהרים להצטלם איתו ולהעלות תמונות לרשתות החברתיות. "במהלך השנים הפכנו להיות משפחת בית שערים והאווירה נעימה, חמה ומלטפת. משנה לשנה עולה מספר המתנדבים ואין מאושרת ממני להיות שותפה לחשיפת מסתרי העבר וסיפורים היסטוריים מרתקים".
בגן לאומי בית שערים נחשף בעבר בית קברות יהודי ייחודי, שהיה פעיל מהתקופה הרומית המוקדמת ועד התקופה הביזנטית, הגדול והחשוב ביותר ששרד מהעת העתיקה. הוא נודע כ"עיר המתים" ולו חשיבות עצומה מפני שבמקום נקבר בין היתר רבי יהודה הנשיא, ראש הסנהדרין ועורך המשנה, שהיה המנהיג הרוחני והמדיני של העם היהודי בתקופה ההיא. במקום נמצאו מערכות קבורה מפוארות המעוטרות ביצירות מופת אמנותיות נדירות, לרבות מערות המנורה העשירות בעשרות תבליטים של מנורת שבעת הקנים, שנהפכה לסמל המדינה.
כ-80 שנה לאחר שהופסקו החפירות שנעשו על ידי בנימין מזר ופרופ’ נחמן אביגד, מחשובי החופרים בארץ, חודשה בשנת 2014 החפירה הארכיאולוגית במקום, אך היא שינתה כיוון. לדברי ד"ר עדי ארליך, מנהלת החפירה מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, "בעבר עסקו החפירות באתר בעיקר בשטח ’עיר המתים’. העיירה עצמה, לעומת זאת, מקום מושבם של תושביה החיים, נחפרה מעט מאוד". החפירות שאותן מנהלת ד"ר ארליך מתקיימות בשטח העיירה העתיקה בית שערים, בעיקר בשטחי המגורים שלה, סמוך לאתר שבו התגלו בעבר בית הכנסת, בית הבד והבזיליקה. במהלכן מבקשת ד"ר ארליך להכיר את העיר ותולדותיה לאורך השנים ואת מעמדה כעיר יהודית גלילית עשירה עם ניחוח קוסמופוליטי ולהבין את הקשר בין העיר ובין בית הקברות.
