מסלול בגן לאומי סובב חומות ירושלים

לגן הארכאולוגי בירושלים העתיקה נוסף לאחרונה מסלול משולט חדש באזור המקוואות שבאתר העופל בגן לאומי סובב חומות ירושלים. המסלול החדש מעשיר את חוויית הביקור במקום ושופך אור על מנהג ההיטהרות מטומאה לפני הכניסה לבית המקדש – מנהג שהיה אבן יסוד בהוויי חיי היהודים בימי בית המקדש השני. 

יעקב שקולניק
|
מרץ 2017
|
שלח כתבה
חומת העיר העתיקה והבתים הביזנטיים שבתוכם המקוואות
צילום: יעקב שקולניק

איך מגיעים? מסלול המקוואות הוא חלק מהגן הארכאולוגי שבעיר העתיקה, ירושלים. קופת האתר נמצאת ליד שער האשפות, חומת העיר העתיקה.

אופי המסלול: סיור באתר עתיקות במסלול מוגדר. יש ירידה ועלייה במדרגות.    

אורך המסלול: כחצי קילומטר.  

משך הטיול: עד שעה.   

מידע מעשי: הכניסה בתשלום. המסלול הוא חלק מהגן הארכאולוגי במתחם מרכז דוידסון, חפירות הכותל, שערי חולדה והארמונות האומיים. אפשר לשלב את ההליכה בו בסיור בעיר דוד ולהיכנס למתחם דרך תעלת הניקוז הגדולה מימי בית שני. הגן הארכאולוגי הוא חלק מגן לאומי סובב חומות ירושלים בניהולה של רשות הטבע והגנים. תפעול הגן הארכאולוגי הוא באחריות חברת פמ"י (החברה לפיתוח מזרח ירושלים). 

בימי הבית השני, ובמיוחד בתקופת החשמונאים (מאה 2 לפנה"ס), גברה בעם ישראל תודעת הטהרה ועמה ההקפדה על דיני הטהרה המקראיים. הפסוק וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר (ויקרא ט"ו 13) פורש בפרשנות מחמירה מאין כמוה, וגיבוש הלכות טהרה ודקדוקי ההקפדה עליהן הפכו למאפיין חברתי בקרב קבוצות בחברה היהודית ולגורם מבדל בין פלגים. לטומאה אין כל קשר לניקיון הגוף. יש כמה מדרגות טומאה, ואדם יכול להיות טמא משלל סיבות, למשל בגלל מצב גופני או מפני שהשתתף בהלוויה. בהיותו טמא האדם מנוע מלעשות דברים מדברים שונים, בהם כניסה לבית המקדש ואכילת בשר הקרבנות.

על הלך רוח זה מעידים מקוואות הטהרה הרבים מהתקופה ההיא שהתגלו ברחבי הארץ. טבילה במקווה טהרה – ברכת מים, מתקן מים מיוחד ("אוצר") – והמתנה עד הערב ללא מגע עם חפץ טמא הן הדרך להיטהר מטומאה. בקרבת הר הבית צפיפות המקוואות רבה מאוד והם נבנו כדי שישרתו את עולי הרגל הרבים שעלו לירושלים.

המסלול

במסלול המקוואות הוצבו שלטי הסבר. ההסברים מגוללים את כללי ההלכה והמנהגים הקשורים בטבילת הטהרה, ומוסיפים לנו היום נדבך חשוב בהבנת הלך הרוח והחוויה של עולי הרגל לירושלים בימי הבית השני. 

 

מטיילים במסלול המקוואות
צילום: אסף פרץ

המסלול מתחיל ליד השער בן שני הפתחים שנפרץ בחומת העיר העתיקה למרגלות מדרגות שערי חולדה, המובילות לחומה הדרומית של הר הבית. בתחנה הראשונה ניצבים שרידי מבנה ביזנטי. בראשית התקופה הביזנטית נותר שטח פתוח מדרום להר הבית ובשטח זה נבנו בתי מגורים מרווחים במדרגות זו על זו.

הבתים דו-קומתיים בדרך כלל ובתחומם חצרות, מחסנים ובורות מים. הבתים וכן המקוואות שנחפרו קודם לבנייתם שזורים אלה באלה. בשרידי הבית הביזנטי שלפנינו פסיפס עם כתובת ביוונית: "אשרי הגרים בבית הזה". מתחת לבית יש שרידי מבנה מימי הבית השני ובו מקוואות טהרה ובורות מים. הטובלים טבלו בעירום, וכדי לשמור על צנעתם נבנו מקוואות הטהרה במקומות סגורים.  

שרידי מקווה טהרה
צילום: אסף פרץ

שביל המקוואות יורד עוד מדרגה וחושף לעין עוד שרידים של מקוואות. חלקם נפגעו בתקופה הביזנטית מפני שבעיני הנוכרים תושבי הבתים למקוואות לא הייתה משמעות דתית ולכן הם לא הקפידו לשמור עליהם. המקוואות נחצבו בסלע וטויחו בטיח עבה משום שעל פי ההלכה הם חייבים להיות מחוברים לקרקע ואסור שיחלחלו מהם מים. 

 

הכתובת על הפסיפס: "אשרי הגרים בבית הזה"
צילום: יעקב שקולניק

השלט בתחנה הבאה מלמד על עניינים הקשורים בהפעלת המקווה. לפי ההלכה מקווה תקני צריך להיות בנפח 40 סאה (573 ליטר) לכל הפחות, וגובה המים בו צריך להיות 3 אמות (כ-1.20 מ’) לכל הפחות, שכן על הטובל לטבול את כל גופו בבת אחת. מכיוון שבתנאי האקלים בארץ ישראל לא קל לאגור מי גשמים, אוגרים מי גשמים במכל מיוחד המכונה "אוצר" ומנקבים בו נקב השקה. תפקידו של הנקב הוא להזרים מים מן האוצר אל המקווה, וכך אפשר למלא את המקווה במים שאובים ולהחליפם כדי לשמור על ניקיונם.

בחלקו התחתון של השביל נראים בורות מים גדולים מטויחים היטב, ובהם נשמרו מי גשמים שירדו מאזור הר הבית. מכאן השביל פונה מעט מזרחה ומיד עולה חזרה למדרגות חולדה דרך עוד בורות מים ומבנים מהתקופה הביזנטית. 

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים