מוכנים לצאת לעולם

עשרות נשרים גדלו בעשורים האחרונים בגרעין רבייה ושוחררו לטבע בהצלחה. מחקר חדש שנעזר במאגר נתונים שנאספו ברשות הטבע והגנים מצביע על שיטות לגידול בשבי ושיטות שחרור לטבע המסייעים להם  לשרוד לאחר השחרור לטבע

רון אפרת
|
ספטמבר 2019
|
שלח כתבה
נשר שטובע בחי בר כרמל
צילום: דיוויד רזק

בכתביו, המתארים את מסעותיו בארץ ישראל במאה ה-19, מספר החוקר האנגלי הנרי בייקר טריסטראם כי קשה היה להתבונן בשמים בלי לראות נשר. ואולם, מתוך מאות הזוגות אשר לפי ההערכה קיננו בשטחי ישראל בתחילת המאה ה-20, נותרו כיום פחות מ-50. לנשר תפקיד חשוב במערכת האקולוגית, בתרבות ובנוף הישראליים. כאוכלי נבלות, הנשרים הם "צוות הניקוי של הטבע" אשר מנקה במהירות וביעילות פגרים ומונע בכך הפצת מחלות והתרבות של מינים לא רצויים. עם זאת, כמו רוב אוכלוסיות מיני הנשרים בעולם, גם אוכלוסיית הנשרים בישראל סובלת מפעילות האדם אשר לעתים תכופות באה על חשבון הטבע. הנשרים אשר משחרים למזון על פני שטחים גדולים וזקוקים למצוקים מוגנים שעליהם יוכלו לקנן סובלים מתמותה מוגברת, בעיקר בשל הרעלות ופגיעה מתשתיות אנרגיה. רק לאחרונה נחשפנו לדוגמה נוספת של הסכנה המוחשית המרחפת מעל ראשי הנשרים, כאשר שבעה מהם הורעלו בגולן.

עוף גוזל

בראשית שנות ה-90 הוקם גרעין רבייה לשם השבת נשרים לטבע, ומאז 1996 פועל פרויקט "פורשים כנף" ששותפות לו רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל לישראל, במטרה למנוע את הכחדת הנשרים מישראל ולשמר את תפקידיהם האקולוגיים והתרבותיים. ההשבה לטבע לאישוש האוכלוסייה מהווה חלק מרכזי בפרויקט, אשר מידת הצלחתו קשורה בהצלחת השרידה בטבע של הפרטים המשוחררים מגרעין הרבייה. 

במסגרת מחקר הדוקטורט שלי בהנחייתו של ד"ר עודד ברגר-טל במכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון, אני בוחן את השפעתם של גורמים שונים על שרידותם של הנשרים מגרעין הרבייה בטבע, לפני ואחרי השחרור. כל נשר המשוחרר מגרעין הרבייה מסומן בטבעת צבעונית ובתג כנף ייחודיים, אשר מאפשרים זיהוי אינדיבידואלי של הפרט כאשר צופים בו בטבע. באופן זה, תצפיות שנעשו לאורך השנים בנשרים בטבע על ידי פקחי רשות הטבע והגנים, צפרים וצלמים רבים, כולל מחוץ לגבולות הארץ, סייעו לרשות הטבע והגנים בבניית מאגר נתונים גדול, הכולל את כל התצפיות בנשרים אשר זוהו באמצעות תגי הכנף והטבעות ובעזרת משדרים שהוצמדו לנשרים. מאגר נתונים זה מאפשר לנו לדעת מה עלה בגורל כל נשר ולהעריך כמה זמן שרד בטבע. את אורך החיים הממוצע של הנשרים הערכנו באמצעות תוכנה סטטיסטית מיוחדת להערכת שרידות בעלי חיים בעזרת נתוני תצפיות בהם. נוסף לכך, בדקנו אם שרידות הנשרים מושפעת ממקום השחרור ומגילם בעת השחרור ואם יש הבדל בשרידה בין נשרים שאומצו על ידי נשרים בוגרים ובין אלה שהמשיכו לגדול באומנה, אצל מטפלים.

מצאנו ששיעור ההישרדות של נשרים שנולדו בשביה דומה לזה של נשרים שבקעו בטבע בארץ. זאת ועוד, ידוע כי שנתם הראשונה של נשרים שנולדו בטבע היא הקשה ביותר, וגילינו כי תופעה זו נכונה גם לגבי פרטים שנולדו בגרעין רבייה – בשנתם הראשונה בטבע שרדו כ-65 אחוז מהנשרים. זה אולי נשמע כמו מספר נמוך, אך בהשוואה למינים אחרים הוא דווקא גבוה מאוד. לדוגמה, רק כשליש (33 אחוז) מהחסידות שורדות את השנה הראשונה לחייהן, אלא שהן מעמידות הרבה צאצאים ולכן מצבן טוב יותר. נשרים ששורדים את השנה הראשונה שלהם בטבע משתפרים ככל הנראה ביכולות התעופה שלהם וביכולת לאתר מזון ולהתמודד עם תנאי סביבה, ובכל שנה לאחר השנה הראשונה כמעט 80 אחוז מהנשרים שורדים. אם מסתכלים רק על הנשרים אשר שוחררו בכרמל, המצב אפילו יותר טוב. בגולן לעומת זאת, הנשרים המושבים נפגעים, בדומה לנשרי הגולן מבטן ומלידה, מהרעלות ומגורמים נוספים, ולכן שיעור השרידות שלהם נמוך מאשר זה של הנשרים המשוחררים בכרמל. לבסוף, מצאנו כי גוזלי נשרים אשר בקעו בגרעין הרבייה ו"אומצו" על ידי נשרים בוגרים שרדו יותר מאשר אלו שגודלו על ידי מטפלים אנושיים, וכי נשרים ששוחררו בגיל מאוחר יותר שרדו יותר, אם כי הבדלים אלה היו קטנים יחסית.

התקנה של משדר על נשר לקראת שחרורו לטבע מחי בר כרמל
צילום: עדי אשכנזי
להתבגר בסביבה בטוחה

אפשר לשאוב הרבה ביטחון מהממצאים שלנו. ראשית, הממצאים מראים כי העבודה הקשה שמושקעת בגרעין הרבייה נעשית באופן מקצועי, ולראיה השרידות הדומה לשרידות בטבע. פרויקטים רבים בעולם אשר מבוססים על רבייה בשבי לא הצליחו להגיע למצב שבו בעלי החיים אשר גודלו בשבי שרדו באחוזים כה גבוהים, יחסית, לאחר השחרור. שנית, הממצאים שלנו מראים במה כדאי להשקיע בשביל לקבל תוצאות אפילו טובות יותר בעתיד. קודם כול, עלינו להמשיך ולהילחם בנגע ההרעלות למען הנשרים בכלל ובגולן בפרט, ובכך לשפר את מצב הנשרים, לרבות הנשרים המושבים לטבע. גם בתהליך הגידול בשבי אנחנו עוד יכולים להשתפר. לא בטוח אם אי פעם נצליח לגדל את גוזלי הנשרים כפי שההורים מגדלים אותם, אבל נראה שאנחנו כבר לא כל כך רחוקים מכך, ועם עוד מחשבה ניתן יהיה להשתפר אפילו יותר. לבסוף, נראה כי המאמצים לשחרר נשרים בגיל מאוחר יותר, פעולה הדורשת השקעת משאבים רבים, נושאים פרי ומומלץ במידת האפשר להמשיך לשחרר בגיל מאוחר.

גוזל נשר שגדל בגרעין הרבייה בחי בר כרמל
צילום: עדי אשכנזי
גרעין לרביית נשרים

השבת הנשרים לטבע היא תהליך ארוך ומורכב, המצריך ניהול מקצועי. בארץ התהליך מנוהל על ידי אוהד הצופה ויגאל מילר מרשות הטבע והגנים, בתיאום ובשיתוף פעולה עם גן החיות התנ"כי, הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, הספארי ברמת גן וחי בר יטבתה, שבהם מוחזקים נשרים לרבייה. בגן החיות התנ"כי גם הוקמה מדגרה וכלוב הסגר לנשרים. ייחודו של גרעין הרבייה בחי בר כרמל של רשות הטבע והגנים במתקנים בקנה מידה עולמי שהוקמו על ידי פרויקט פורשים כנף ובתמיכת קרן היסוד וקרן Segré. צוות גדול של מטפלים, ובראשם ספיר שמחי ואבישי בראון, עובדי חי בר כרמל, דואג לנשרים ולאחר הטלת הביצים מבטיח את הדגרתן המוצלחת. לאחר שגוזלי הנשרים בוקעים הם מוכנים לאימוץ אצל זוגות הנשרים הבוגרים, ואלו שנותרו ללא הורים מאמצים מגודלים על ידי המטפלים בחי בר כרמל. במהלך ארבעת החודשים הראשונים לחייהם זוכים הנשרים לטיפול אישי צמוד ובסופם הם עוברים לכלובי אקלום עם שאר הנשרים לקראת שחרורם לטבע. 

רון אפרת הוא סטודנט לדוקטורט במחלקה לאקולוגיה מדברית במכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עבודתו של רון מתאפשרת בזכות מלגת אדמס של האקדמיה הישראלית למדעים ותמיכת רשות הטבע והגנים.

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים