שפן בכפר

מסלעות ודרדרות ביישובים מושכות את שפני הסלע ומקרבות אותם אל מגורי האדם. ביישובים שבהם טופלו בתי גידול מלאכותיים אלו קטנה אוכלוסיית השפנים ואיתה קטן גם שיעור התחלואה לה הם גורמים בקרב התושבים 

יהלי כץ
|
דצמבר 2018
|
שלח כתבה
שפני סלע החיים במסלעה מלאכותית
צילום: אלון מאיר

אחד המחזות הנעימים הנגלים לעתים לעיני מטיילים בטבע בישראל הוא קבוצה של שפני סלע המקפצים בין הסלעים. אלו משמשים להם מקום מגורים ומפלט, כפי שמתואר במקורות: "הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים" (תהלים, קד). התצפית בהם מרגשת במיוחד כאשר יונקים תמימים למראה אלה, הדומים לבובות פרווה, מלווים בגורים. אף על פי כן, שפני הסלע עשויים להיות נשאים של טפיל הגורם לבני אדם למחלת הלישמניאזיס של העור, המוכרת גם בשם העממי "שושנת יריחו". קרבתם לאדם במקרה כזה מביאה את הסיכון לתחלואה ממש עד לסף ביתנו. על כן, טוב יהיה אם שפני הסלע יימצאו בטבע בלבד, הרחק מיישובינו. ואולם, בעשורים האחרונים מתפשטים שפני סלע ברחבי הארץ ומתיישבים אף בתוך יישובים, שם יש להם תנאים מתאימים במסלעות ובדרדרות האבן שאנו מייצרים בתהליכי פיתוח ביישובים וכן "מסעדות" (גינות הנוי הפרטיות והציבוריות) שאנו מטפחים ומשקים למען סביבתנו. כאמור, מסיבה זו מתפשטת גם מחלת הלישמניאזיס של העור. שפני הסלע הם חיות בר המוגנות בחוק, על כן נוצר קונפליקט בין הצורך למנוע את התחלואה ביישובים ובין הרצון להגן על שפני הסלע. 

האפקט המשולש

מחלת הלישמניאזיס של העור מועברת אל בני אדם דרך עקיצה של נקבת זבוב חול הנגועה בטפיל הלישמניה. הטפיל גורם לנגעים בעורו של האדם שנפגע ובמקרים רבים מותיר צלקות. מעגל ההעברה בטבע של מחלת הלישמניאזיס של העור הוא משולש ומורכב מטפיל הלישמניה, מזבוב החול ומחיית המאגר. בארץ שני סוגים של טפילי לישמניה הנבדלים במין הטפיל, במין זבוב החול ובמין חיית המאגר. בטפיל הלישמניה מייג’ור, חיות המאגר העיקריות הן מכרסמים כגון פסמונים, מריונים, גרבילים ונברנים. לעומת זאת, חיות המאגר העיקריות של טפיל הלישמניה טרופיקה הן שפני סלע.

בשנים האחרונות חלה בארץ התפשטות של מוקדי התחלואה בלישמנאיזיס של העור מסוג טרופיקה. המחלה הגיעה למקומות חדשים כמו סובב כנרת, גליל תחתון, גליל עליון, מורדות הכרמל וכן אזור גב ההר ביהודה ושומרון. על כן, עלה הצורך לעמוד על הגורמים להתפשטות המחלה ועל הדרכים להתמודדות עמה.

"בהתחלה לא היה לנו ברור מה גורם להתפשטות מחלת הלישמניאזיס של העור בארץ", מסביר ד"ר רוני קינג, וטרינר רשות הטבע והגנים. לשם כך הוקם בשנת 2008 צוות עבודה בין-משרדי שכלל את המשרד להגנת הסביבה, את משרד הבריאות ואת רשות הטבע והגנים. הצוות פעל להכנת תוכנית ניטור ארצית לדיגום חיות בר וזבובי חול כדי ללמוד מהו מעגל ההעברה. בסיום הניטור נמצא ששפן הסלע הוא חיית המאגר העיקרית של טפיל הלישמניה טרופיקה וכי התפשטותו בקרבת יישובים מעלה את שכיחות התחלואה במחלה. 

שפני סלע
צילום: אלון מאיר
מלון חמישה כוכבים ומסעדת גורמה

"האדם הוא האשם העיקרי בהתפשטות מחלת הלישמניאזיס של העור ביישובים", טוען איתי לחמי, ראש תחום מזיקים ביחידה הסביבתית ברשות הטבע והגנים. לחמי אחראי להפעלת צוות פקחים מטעם רשות הטבע והגנים, העובד על הרחקת שפני הסלע מיישובים ומנטר את יעילות הפעולות המתבצעות בנושא (הצוות עובד עבור המשרד להגנת הסביבה בפרויקט זה ובפרויקטים נוספים בתחום המזיקים). "התפשטות פוטנציאל המחלה בארץ החלה כבר לפני 50-30 שנה, כאשר הוקמו והורחבו יישובים רבים בארץ. אז עוד לא הייתה מודעות למחלה והותירו בפאתי היישובים וגם בתוכם, בין הבתים, שטחי מסלעות. אותן מסלעות היוו בית גידול מלאכותי לשפנים. בכך למעשה גרמנו לשיפור בתנאי המחיה של שפני הסלע. אפשר אפילו לומר שנתנו לשפנים כרטיס כניסה חינם למלון חמישה כוכבים ולמסעדת גורמה צמודה, שבה ניתן לאכול כפי יכולתך". עודפי המזון, היעדר טורפים טבעיים בתוך היישובים שיווסתו את גודל האוכלוסייה והגדלת כושר הנשיאה של השטח מאפשרים לשפני הסלע להתרבות בשיעור ניכר. עם התפשטות שפני הסלע בארץ בקרבת מגורי אדם, התפשטה גם מחלת הלישמניאזיס של העור מסוג טרופיקה. עם זאת, מדגיש לחמי, "חשוב להבין כי לא בכל מקום שבו חיים שפני סלע קיימת המחלה. תחלואה תתרחש רק בתנאי שבמקום יהיו נוכחים כל השותפים לאפקט המשולש: הטפיל, זבוב החול המעביר וחיית המאגר". 

תוכנית לאומית

במסגרת החלטת ממשלה משנת 2012, בוצעו בכמה יישובים פעולות ניסיוניות במטרה למצוא דרכים למניעת המחלה. "עד כה לא נמצאו שיטות מוצלחות להדברה של זבובי חול או לטיפול שימנע משפני הסלע להידבק בטפיל", מסבירה תמר יגר, מנהלת תחום מזיקים במשרד להגנת הסביבה. "עם זאת, נמצא שהקטנת האוכלוסיות של שפן הסלע ביישובים ובסמוך להם מביאה להקטנת התחלואה ביישובים. בהתאם לכך, במסגרת החלטת ממשלה משנת 2016 מבוצעות היום פעולות של צמצום עד כדי ביטול מקומות משכנם של שפני הסלע בתוך היישובים, לשם הפחתת אוכלוסייתם שם, וטיפול בגדרות יישובים למניעת כניסתם". בתי גידול מלאכותיים אלה נמצאים בתוך היישובים, לרוב במסלעות מלאכותיות שנוצרו כחלק מפיתוח של שכונות, בערמות אבנים בשטחים חקלאיים מסוקלים ומתחת לבתים וקרוואנים. חלק משפני הסלע חיים גם במבנים נטושים או בערמות של פסולת בניין שיש בהן חללים רבים. צמצום אזורי המחיה נעשה על ידי ריסוק, הסרה או אטימה של המסלעות שבהן חיים השפנים. ביישוב כורזים שליד הכנרת בוצעה עבודה נרחבת ונמצא כי פירוק שטחי המסלעות בתחום היישוב הוביל להקטנת נוכחות שפני הסלע בו. ביישובים נוספים כמו בכפר אדומים ובמעלה אדומים בוצעו עבודות של איטום מסלעות וכיסוין ברשת וכן נערכו פעולות גידור בכמה יישובים בשומרון.

פתרונות עתידיים

לשפני הסלע כושר רבייה גבוה המאפשר "רביית פיצוי" אם מדללים במכוון את אוכלוסייתם. על כן, דילול ישיר לבדו של אוכלוסיות השפנים הנמצאים בתוך היישובים אינו פתרון יעיל. "בימים אלה מתבצע מחקר שמטרתו להבין את דגמי התנועה של אוכלוסיות השפנים בבתי גידול טבעיים ובבית גידול מלאכותיים", מסביר ד"ר קינג. "כמו כן, מתקיימים כיום ניסיונות למצוא פתרונות לבעיית טפיל הלישמניה בתחום ההדברה ביולוגית". 

שפן סלע בטבע
צילום: אלון מאיר
גינה ללא שפנים

נוכחותם של שפני הסלע בתוך היישובים עשויה להוות, נוסף לגורם סיכון להפצת מחלת הלישמניה, גם מטרד בגני הנוי ובגינות פרטיות. שפני הסלע ניזונים מצמחי תרבות וגורמים להם נזק קשה. התקנת גדר היקפית לגינה, שגובהה מטר וחצי לפחות ותחתיתה רצועת בטון או שמלת רשת הטמונה באדמה, תמנע מהשפנים להגיע אל צמחי הנוי המפתים. על השערים המותקנים בגדר להיות בנויים באופן שימנע את כניסת השפנים. יש להקפיד שענפי עצים לא יעברו מעל הגדר ויאפשרו לשפנים להיכנס לגינה. נוכחותו של כלב בחצר יעילה אף היא במניעת כניסת שפנים לגינה.

 
 
© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים