בית חדש לטבע

התנין האחרון בנחל תנינים, הברדלס האחרון בערבה וכן הדוב, הראם והעיט השחור האחרונים בארץ – כל אלו ועוד מוצגים כעת לציבור במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט שנפתח לאחרונה באוניברסיטת תל אביב. הטבע בארץ ישראל – אז והיום

טל ברטוב
|
יולי 2018
|
שלח כתבה
תערוכה במוזיאון הטבע
צילום: איתי בנית

דמיינו תקופה לא רחוקה, שבה אדם המטייל בנופי הארץ פוגש דוב בחרמון. ירייה – והדוב נופל. אדם אחר נתקל ביחמור בגליל. ירייה – וגוויית היחמור נאספת. כך קורה גם לתנין בנחל תנינים, לברדלס בערבה, לפרס בשמי הנגב, לנשר בגולן, לעיט שחור ועוד. כולם ניצודים, מפוחלצים בקפידה ונתוניהם מתויקים בסדר מופתי. עד אמצע המאה ה-20 היה נוהג מקובל בעולם – לצוד חיות בר לאוספים זואולוגיים פרטיים ולמוזיאונים. חוקרי טבע הוציאו משלחות ציד לרחבי העולם וליקטו מהטבע בעלי חיים נדירים לפחלוץ ולתצוגה, ועולם הטבע נתפס עדיין כאינסופי. מחקרים אלו הם הבסיס להתפתחות מחקר המגוון הביולוגי בכללותו וערכם המדעי ולעתים קרובות גם ההיסטורי לא יסולא בפז.

כזה היה גם האב ארנסט שמיץ, נזיר קתולי וזואולוג גרמני, מחלוצי המחקר של עולם החי בארץ ישראל. שמיץ נולד בגרמניה באמצע המאה ה-19 והגיע לישראל בשנת 1908 כשהוא בן 63. הוא הגיע לכאן חדור מטרה: להקים אוסף זואולוגי ובו פוחלצים מייצגים של כל מיני בעלי החיים בארץ הקודש. הוא הפיץ את הידיעה בין תושבי פלשתינה, ועבור תשלום נאה החלו זורמים אליו בעלי חיים שניצודו בכל רחבי הארץ. בין המינים הרבים שהגיעו אליו היו גם דוב, שניצוד בשנת 1916, ברדלס אסיאתי, שניצוד בשנת 1911, והתנין האחרון שניצוד בנחל תנינים. אלו מהווים עדות מוחשית יחידה לקיומם של מינים אלו בישראל של לפני מאה שנה ומאפשרים מחקר מדעי ייחודי.

לאחר מותו של שמיץ בשנת 1922, נעלם אוסף הפוחלצים הנדיר שלו והפך למיתולוגיה מקומית שעברה מפה לאוזן בין חוקרים ואוהבי טבע. רק 56 שנים מאוחר יותר, בשנת 1978, התגלה האוסף על ידי פרופ’ יוסי לשם, בארונות זכוכית מאובקים במרתפי קולג’ שמידט שבמזרח ירושלים.

תצוגת האוסף של האב ארנסט שמיץ
צילום: שי בן אפרים

אמנם היום לא מקובל לצוד יונקים ועופות גדולים לצורך אוספים ותצוגה, אבל לא ניתן להתעלם מהידע העצום שהותיר לנו אוסף הפוחלצים של שמיץ: מינים שנכחדו מישראל ומשכנותיה, מינים שלא ידענו על קיומם באזור ומינים חדשים למדע שהימצאותם באוסף היא הוכחה לקיומם.

מוזיאון הטבע

בחודש יולי 2018 נפתח בתל אביב מוזיאון הטבע של ישראל – מבנה עצום בצורת תיבה, שמציג חלק מהאוספים המדעיים של האוניברסיטה ובהם אוסף האב שמיץ. אוספים אלה, שמתעדים את עולם הטבע בישראל, נבנו למטרות חינוך ומחקר והיו עד היום נעולים במרתפי האוניברסיטה.

כיום אנשי רשות הטבע והגנים תורמים תרומה חשובה ביותר להתפתחות האוספים בכך שהם מביאים למוזיאון חיות בר שנמצאו מתות בשטח או כאלו שנמצאו פצועות והמאמצים להצילן כשלו. 

הביקור במוזיאון הוא חוויה רב-חושית מרגשת. כבר בכניסה, מעל ראשי המבקרים, מרחפים פוחלצים של מיני בעלי כנף שונים – עופות דורסים; עופות מים; עופות יציבים או נודדים – המלווים אותנו אל ישראל שהיא מרכז נדידה עולמי. בהמשך נחשף עושר אינסופי של פוחלצים ושל מידע, בדמות מסכי מגע, סרטים ותצוגות אינטראקטיביות, ועולם הטבע המקומי מוצג בדרך שלא ראינו מעולם. שמונה תערוכות קבע מציגות כמה אלפים מתוך מיליוני הפריטים באוספים ומעניקות מבט יוצא דופן על עולם הטבע שלנו ועל מקומנו בו.

מבנה המוזיאון המיוחד, הנראה מבחוץ כמו תיבה ענקית – תיבת נוח או אולי תיבת אוצרות טבע, תלוי בכם – משתרע על פני 9,600 מטר רבוע. כשליש מהשטח פתוח לקהל הרחב ומשמש לאולמות תצוגה, למעבדות תצוגה ולאודיטוריום, והשאר נותר סגור למבקרים ומכיל את כל אוספי האוניברסיטה וכן חדרי מחקר ולימוד. חלק זה של המוזיאון ישמש למחקר וכארכיון של מגוון המינים בישראל.

אוספים כאוצר של ידע

מלבד הפריטים המוצגים לציבור, יותר מחמישה מיליון פריטים נוספים מוצאים במוזיאון משכן של כבוד. אוספים אוניברסיטאיים אלו, שערכם רב, מנוהלים על ידי אנשי סגל כגון אוצרים ומומחים לאוספים. בימינו, ככל שגדלים ומתחדשים האמצעים הטכניים במחקר – כך מתגלים האוספים כאוצר בלום של ידע. היכולת לחקור את החומר התורשתי מחזירה חוקרים רבים אל האוספים העתיקים, שלאחר מיצוי הדנ"א מגלים אינספור תגליות חשובות המסעירות את עולם המדע חדשות לבקרים. האוספים ברחבי העולם משמשים גם בסיס למחקרי תפוצתם של בעלי החיים. השוואת אוספים וניתוח נתונים לאורך זמן פותחים צוהר להבנת תהליכים ושינויים במפות התפוצה של בעלי חיים וצמחים, לתיארוך מהלך חדירה של מינים פולשים למערכות הימיות, לזיהוי ודאי של מינים שנצפו בשטח, לבחינה של התאמת מינים לסביבתם ועוד. כיום, בעקבות ההבנה הגוברת של חשיבות מערכות אקולוגיות מתפקדות לרווחתנו ושל הפגיעה העצומה במגוון הביולוגי הנגרמת עקב פעילות אדם, יש גל גדול של מחקר בנושא המגוון הביולוגי, ושיעור רב ממנו מתבצע בסיוע אוספי טבע. כמו כן, ההתקדמות הטכנולוגית העצומה יצרה כלים חדשים למחקר ועל כן הרבה מחקרים חדשים מתבססים היום על אוספים. 

ב-2 ביולי נפתח המוזיאון בשעות פעילות מצומצמות. הביקור מותנה ברכישת כרטיסים מראש בלבד, באתר המוזיאון

 
אוסף חרקים בתערוכת פרוקי רגליים
צילום: אייל תגר
מוזיאון חי וחוקר

כבר היום כ-500 מדענים (כשליש מהם מדענים מחו"ל) עורכים בכל שנה מחקרים באוספי האוניברסיטה, והמספרים גדלים משנה לשנה. נוסף לכך, שלושה גופי מחקר יישומי מוכוון-מדיניות פועלים בתחומי המוזיאון והופכים את האוספים לאוצר ידע התומך במדיניות של שימור סביבה באופן משמעותי:

המרכז הלאומי לאקולוגיה אקווטית 

הוקם במוזיאון הטבע בשיתוף רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה על מנת לקדם את הניטור הביולוגי של נחלים, ככלי להערכה של המגוון הביולוגי והתפקוד האקולוגי, ולסייע בניהול בר-קיימה של מקווי מים בישראל.

המאר"ג (המערך האקולוגי הרב-גורמי) 

התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל. המארג הוא שותפות של ארגונים האמונים על ניהול משאבי סביבה בישראל ומדענים עצמאיים, ושותפים בו המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל. משימתו הראשית של המאר"ג היא איסוף מידע על מצב המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי בישראל בשיטות מדעיות, הכוללות ניטור ארוך טווח, ניתוח הנתונים והנגשתם לגופים המנהלים את השטחים הפתוחים ומשאבי הטבע, למקבלי ההחלטות הרלוונטיים ולציבור בישראל.

מכון דש"א (דמותה של ארץ) 

הוקם במטרה לסייע בהגנה על השטחים הפתוחים בישראל ופועל בשיתוף רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, הקרן הקיימת לישראל והחברה להגנת הטבע. המכון עוסק באיסוף מידע על השטחים הפתוחים ובניתוחו, ובמסגרת זו עורך סקרי טבע ונוף כבסיס לתכנון וכן מחקרי רקע לגיבוש המלצות למדיניות וכלים להתמודדות עם מכלול הנושאים המשפיעים על השטחים הפתוחים והשמירה עליהם. המכון מתמקד בתחומים הבאים: תחום התכנון; מדיניות וניהול המקרקעין; חקלאות וסביבה; כלכלה וסביבה; ושירותי המערכת האקולוגית שמספקים השטחים הפתוחים לרווחת האדם. 

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים