בואי נימלט מן האספלט - טיול עם המשפחה בדרך לאילת

משפחת שקד מחיפה מנוסה בטיולים. למי שרוצה לטייל עם המשפחה אבל לא יודע מאיפה להתחיל – קבלו מהם הצעה לטיול לאילת עם תחנות בדרך. עוד רעיונות לטיולי משפחות בבלוג ילדטבע 

אביחי שקד
|
יולי 2018
|
שלח כתבה
צילום: אביחי שקד

מזה תקופה אני מקבל רמיזות מביתי הגדולה שקצת נמאס לה מנופים ירוקים ומפלגי מים זורמים, והיא היתה שמחה בשנתה העשירית לראות קצת מדבר. הסברי הרבים על המדבר החם והצחיח לא שכנעוה אלא רק עוררו את סקרנותה, וכבר בתחילת השנה הבנתי שעלינו לנצל את הנסיעה התלת שנתית שלנו לאילת כדי להכיר לה ולשאר המשפחה את המדבר.

את הדרך דרומה התחלנו בשעת בוקר מוקדמת וכשהשעון מורה חמש ורבע אנחנו מניעים את הרכב (שעדיין בשיא כושרו) ומתחילים את הדרך הארוכה מחיפה לאילת. בדרך הארוכה אין סוף מקומות עצירה שונים ומשונים. חלקם רק לרדת מהרכב ולראות את הנוף וחלקם טיולים ארוכים. הרעיון שלי היה לממש לפחות טיול אחד קצר ומספר נקודות עצירה אסטרטגיות בדרך.

עם חציית קו באר שבע דרומה והשתלטות הנוף המדברי על המרחב אני שומע קריאות פליאה מהמושבים האחוריים ברכב, כנראה שהמדבר אכן מרשים את הילדים שפוגשים בו לראשונה בחייהם- אני חייב לומר שתגובתם ריתקה אותי.

היכן עצרנו בדרך לאילת?

תחנה ראשונה - אחוזת הקבר של דוד בן גוריון 

אין ספק שמדובר בנקודה מצויינת לקבלת חווית מדבר מלאה למי שפוגש בו לראשונה. החלקה למי שאינו מכיר צופה אל נחל צין הרחב והמרשים ואל נוף מדברי פראי וקדום. להקת יעלים מקבלת את פנינו בשעת הבוקר המוקדמת והקרירה מעט והם רק מוסיפים להתלהבות הילדים (וגם של אשתי מהמקום). אחרי התעכבות קצרה ליד הקבר והסבר על מהי דוגמא אישית של מנהיג, ונסיון להמחיש כיצד נראה המקום לפני 60 שנה ועד כמה היו אמיצים אלו שהקימו את שדה בוקר אנחנו נפרדים מהיעלים וממשיכים לתחנה השניה שלנו – גן לאומי עין עבדת.

 
יעל שפגשנו בנגב
צילום: אביחי שקד

תחנה שניה - גן לאומי עין עבדת 

הנסיעה מחלקת הקבר לעין עבדת אורכת מספר דקות בודדות. מסלול ההליכה בעין עבדת אינו ארוך ואינו קשה וניתן לעשות אותו כמסלול קווי בין שתי נקודות או מסלול הלוך חזור. בכל מקרה כדאי להגיע אליו בשעת בוקר מוקדמת ולהנות מצל קירות הסלע האדירים המתנשאים משני צידי המסלול. בין שני הקירות מעיין נובע המשקה מספר בריכות ומפל. מדובר במפגש קסום בין מים לאדמה באמצע המדבר. אנחנו מתיישבים ליד הבריכה הראשונה ומפריעים לזוג תיירים באמצע צילום בוק סלפי בלתי נגמר ונהנים מהשקט של השעה המוקדמת ומקול פכפוך המים. 

לפתע מאחד המצוקים מעלינו מגיח נשר גדול ומרשים ומיד אחריו מספר נשרים נוספים. הנשר, שכמעט נכחד מנופי ארצינו הוא עוף מרשים במיוחד ולראות אותו בסביבתו הטבעית במדבר הוא מחזה מרשים עוד יותר. 

לאחר ביקור של כשעה וחצי במקום אנחנו חוזרים לחניה בדרך אל התחנה השלישית שלנו. הכניסה לגן הלאומי בתשלום, או חינם לבעלי כרטיס מטמון של רשות הטבע והגנים.

הבריכה הגדולה בקניון גן לאומי עין עבדת
צילום: אביחי שקד

תחנה שלישית - מרכז המבקרים מכתש רמון 

בדרך אל המכתש אנחנו עוברים ליד בסיס בה"ד 1 ובנייני הבטון האפורים שלו. אני לא יכול להמנע מלספר לקהל השבוי שלי מספר מור"קים מתקופת קורס קצינים. הסיפורים לא מרתקים את הקהל במיוחד ואנחנו כבר בחניית מרכז המבקרים. 

המרכז אשר במקור מהווה שער כניסה למכתש רמון, שודרג בשנים האחרונות והתווספו לו מספר מיצגים המנציחים את אילן רמון ז"ל. סיפורו של אילן רמון מרגש ומלא השראה. חלק מהמיצגים במקום לא משאירים אף עין יבשה וניכר כי נעשתה עבודה רצינית בבניית ושדרוג המקום. בנוסף במרכז מספר מיצגים הקשורים לתופעות הגאולוגיות ולעולם החי במכתש רמון. הילדים וגם אנחנו המבוגרים נהננו מאוד מהביקור במקום ומהתצפית המרהיבה אל נופי המכתש המיוחדים כל כך.

גם פה, הכניסה בתשלום או בחינם למחזיקי כרטיס מטמון של רשות הטבע והגנים והביקור במרכז אורך כשעה.

תחנה רביעית - המנסרה במכתש רמון 

תופעת מכתש רמון היא תופעה גאולוגית ייחודית שלא זה המקום להכנס בפירוט למאפייניה. אבל ניכר כי המכתש מלא בנופים ייחודים ובצבעים וגוונים שונים. בחלק מהמקומות ההליכה על אדמת המכתש מזכירה את ההליכה על אדמת הירח או כוכב אחר. אתר המנסרה הוא אחד המקומות בהם ניתן לראות את ייחודו של המכתש. תופעה וולקנית שלאחר קירור מהיר של הסלע יצרה צורות מלבן מסותתות בסלע דוגמת קרשים במנסרה. קצת מזכיר את בריכת המשושים אבל בלי המים, ובלי משושים. 

הביקור בגבעה הוא קצר מאוד ולא קשה, וניתן ללכת ממנה בשביל קצר ונוח לאתר החולות הצבעוניים הסמוך. אתר החולות הצבעוניים היה מלא במים כשעברנו בו, עומקם כשני מטר ומספר אנשים רחצו במים המרעננים.

לאחר רבע שעה אנחנו חוזרים לאישה ברכב המחכה בחנית המנסרה וממשיכים בדרך ישירות לאילת.

צילום: אביחי שקד
ומה באילת?

אין ספק, אילת היום היא אילת שונה לחלוטין מהתמונה המצטיירת בשירו של ירון לונדון. השלווה והשקט שמשרה השיר כמעט ולא קיימים כיום בעיר עצמה. החולות פינו מקומם למלונות אדירים המסתירים את קו החוף הצפוני של העיר, מחירה של הקידמה.

בשנים האחרונות חזרתי לאילת לביקורים קצרים בעקבות התחביב החדש והמופלא שמצאתי לעצמי לאחרונה - צלילה. עולם המים ובעיקר בכל מה שקשור מתחת לפני המים לאילת אין במה להתבייש בכלל. למרות שהזיהום וההתחממות עושים את שלהם, באילת עדיין עולמות מופלאים תחת מי הים. גם במסעי המופלא אל האיים המלדיבים, לעיתים היה נראה שעולם האלמוגים האילתי עשיר לא פחות מהעולם באיים המופלאים האלו.

באילת היינו עם הילדים בכמה מקומות ועל אחד מהם, חוויתי במיוחד וקשור לעולם המים המופלא אספר לכם כאן: 

שמורת טבע חוף האלמוגים

את ביקורי האחרון בשמורה קיימתי בערך בגיל 9. שקפקפים היו אז שיא האופנה ומלון נפטון היה נחשב לאחד מפלאי תבל (לפחות עבורי). חמושים בשקפקפים ומזרון ים שנירקלנו אני ומשפחתי בשמורה. מאז לא חזרתי למקום גם לא בצלילות האחרונות שקיימתי באילת.

אני מגיע הפעם לשמורה כאורח של רשות הטבע והגנים ולאחר תיאום מול גולן רידר, מנהל השמורה שלא היה נוכח במקום אני פוגש את זיו נדר החביב, אחד מהפקחים האחראים במקום. ציפיתי לפגוש בפקח לבוש בגד ים וסנפירים, אבל זיו מקבל אותי במדי הרשות, כובע רחב שוליים על ראשו ושלל חפצים תלויים על חגורתו- אין ספק שהוא השריף של החוף היום וזה די מרגיע אותי. אחרי שיחת חולין קצרה אני עובר תדרוך קצר והסבר על המקום ומקבל מזיו ציוד שנירקול עבורי ועבור הילדים- בשלב הזה אישתי מסרבת להכנס למים.

שמורת האלמוגים יושבת למעשה בשטח הצפוני למצפה התת ימי על חלק השונית היפה והרצוף בקטע החוף הזה של אילת. ישנם חופים נוספים שמתאימים לשנירקול באילת (דוגמת החוף בסמוך למלון הנסיכה), אך חוף השמורה מותאם למשפחות מכמה בחינות. ראשית יש בו מספר מספק של סככות צל כסאות ומספיק מרחב לכולם, ובנוסף מקלחות נקיות ומסודרות. אבל עיקר החוויה היא במים כמובן. בשמורה מספר מסלולים מובנים לשנירקול עליהם מקפידים פקחי השמורה. המסלולים מסומנים במצופים וכדאגה לאלו מאיתנו שמתקשים בשחיה, מדי מספר מטרים ישנו מצוף גדול שמאפשר מנוחה במידה ויש צורך בכך. מבלי לבזבז זמן אנחנו נכנסים לאחד המסלולים שבמים ומיד נכנסים לעולם האלמוגים הקסום התת מימי. ביתי מצליחה לזהות תמנון שוחה מסלע לסלע. מסביבינו דגי תוכי על צבעיהם הפסיכודלים, אבו נפחות דגי חלילון ארוכים, דגי פיקאסו ועוד ועוד והכל כל כך צבעוני ויפה. 

צילום: אביחי שקד

לקראת סוף הביקור מתעשתת אישתי ומחליטה לקפוץ גם היא אל המים העמוקים. היא לא מתחרטת ובחצי פה מודה שהיא קצת מתחילה להבין אותי ואת הרומן החדש יחסית שלי עם הצלילה. הביקור בשמורה מסתמן כמוצלח הרבה מותר ממה שחשבתי שיהיה.

אחרי שעתיים וחצי בחוף אנחנו מחזירים את הציוד לזיו החביב ונפרדים ממנו לשלום. הכניסה לחוף בתשלום, או בחינם למחזיקי כרטיס מטמון. ניתן לשכור בחוף ציוד שנירקול וחגורות ציפה אבל אפשר כמובן להביא גם מהבית.

 

במהלך הטיול קרתה תקלה ברכבנו, לכן את הדרך חזרה לחיפה עשינו בקו 991  של חברת אגד. הנסיעה עברה בנעימים ובשקט ממש כמו בפרסומת ההיא של אגד. גם שקעי הטענה לסלולארי ורשת וויפיי תרמה לחווית הנסיעה. לאורך הדרך התפניתי להסתכל על הנוף, ופתאום הבנתי את אלו שמדברים על הקסם של המדבר. נתתי לדעות שלי על המדבר מעט להתמוסס ולהבין את הקסם שלו.

אין ספק שבשנה הבאה נחזור אל המדבר בעונה נוחה יותר לטיולים, ועל כך אין לי אלא להודות לילדי ובעיקר לביתי שחזרה הביתה נפעמת מנופי המדבר עם הזמנה לטיול נוסף באזור.

הכנסו לסיפור המשפחתי המלא של הטיול לאילת 

מעוניינים ברעיונות נוספים לטיולים עם הילדים? הכנסו לבלוג ילדטבע ולדף הפייסבוק 

 
© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים