ביצת רובין הסמוכה לשפך נחל שורק וחוף פלמחים שוקמה ונבנתה מחדש ועתה מתבססת בה צמחייה מקומית. אתם מוזמנים למסלול חורף יפהפה באזור 

בזו אחר זו הן נעלמו מנופי הארץ. ביצות עמק יזרעאל ועמק החולה, ביצות המים של נחל חדרה ונחל פולג והביצות של שאר מרזבות מישור החוף – כל אלה נהפכו כבר בראשית ההתיישבות היהודית בארץ לשדות מעובדים ולחורשות איקליפטוס. רק זעיר פה זעיר שם נותרו פיסות קטנטנות של ביצות. 

נחל שורק הוא הנחל הגדול ביותר המנקז את הרי ירושלים לים התיכון. ערוץ הנחל, שאורכו כ-70 קילומטר, מנקז אזור משופע בגשמים. כמויות גדולות של מים וסחף זורמות בערוץ הנחל. בהגיעו למישור החוף, ליד פלמחים, נאלץ הנחל לפרוץ את דרכו ברכסי כורכר ובחולות נודדים. עוצמת זרם המים נחלשת, הסחף שוקע במים הזורמים לאטם ונוצרת ביצה.

שפך נחל שורק נודע בעבר בשם "ואדי רובין" והביצה הגדולה שיצר נקראה אז "באסת רובין" (הביצה של נחל רובין). גורלה של ביצה זו דמה מאוד לגורל שאר ביצות הארץ. רובה נהפכה לשדות מעובדים ובחלקה נטע קיבוץ פלמחים חורשת איקליפטוס בניסיון לבסס ייצור עץ כענף חקלאי. הניסיון נזנח והחורשה נהפכה מאוחר יותר לחלק מגן לאומי שפך נחל שורק. 

כיום ברור שביצות ושלוליות חורף הן נכס אקולוגי ומקיימות עולם טבע נדיר. כאן, באזור פלמחים, נוצרה הזדמנות לשחזר את עולם הטבע שהיה כאן. "המטרה שלנו היא להפיק מהקרקע שבידינו בתחומי שמורות הטבע והגנים הלאומיים את המיטב מבחינה של שמירת טבע ומגוון ביולוגי", אומר אבי אוזן, אקולוג בתי גידול לחים ברשות הטבע והגנים, שקידם את שיקומה של ביצת רובין.

שיקום הביצה החל בשנת 2011 על ידי רשות הטבע והגנים ורשות ניקוז ונחלים שורק-לכיש. הנחל סבל שנים רבות מזיהום שפכים ומריסוסים של חומרים מונעי נביטה. על כן, תחילה נערך מחקר חלוץ שבדק את כושרם של צמחי בתי גידול לחים להתבסס בגדות נחל שורק. בשלב השני נקדחו בשטח המיועד לשיקום 40 קידוחים לשם אפיון הקרקע ומיפוי אופק מי התהום. על סמך צילומים היסטוריים ותוצאות הבדיקה תוכננו בשטח חפירות ליצירה של ארבעה גופי מים, המשתרעים יחד על פני כ-50 דונם. מקורות המים לגופי המים הם מי נחל שורק ומי התהום הגבוהים שבשטח. 

חורשת האיקליפטוס איננה חלק מבית הגידול הטבעי המקורי שהיה כאן. על כן, העצים נכרתו והשטח נותר חשוף במשך חורף אחד כדי להעניק הזדמנות לצמחים של בתי גידול לחים להתיישב במקום. צמחים אלו שימשו, בין השאר, לאיסוף הזרעים הנדרש לשיקום הצמחי. בשנת 2016 החלו החפירות. אורי מורן, אקו-הידרולוג המתמחה בשיקום מערכות אקולוגיות, תכנן מערכת של גופי מים בעומקים שונים המקושרים אלה לאלה. כאשר המים בבריכה הראשונה מגיעים למפלס הרצוי, גולשים העודפים לבריכה הבאה. האדמה שנחפרה נוצלה ליצירת איים ואחת הבריכות נועדה לתפקד כשלולית חורף, עוד סוג של בית גידול שנפגע קשות מפיתוח הארץ.  

בחורף 2017 חגגה הביצה המשוחזרת את יום הולדתה הראשון. ניתן להתרשם מהשטח המשוחזר ולהציץ עליו ממסלול טיול ותיק שיוצא מ"חורשת הצנחנים" ומגיע לחוף פלמחים. 

במסגרת תהליך השיקום של הביצה, בוצע סקר צומח בביצות הטבעיות שנותרו באזור. עופר הוכברג, מלווה גידול הצמחים של הפרויקט, גילה באחת הביצות כמה שיחים של ורד צידוני, צמח שנחשב לנכחד מדרום לירקון. על כן, הוחלט לשתול את הצמח על גדת הביצה המשוקמת. בתיאום עם רשות הטבע והגנים, אספו תלמידי מגמת אגרו-אקולוגיה בראשות ד"ר אריה וינוגרד מבית הספר החקלאי עיינות, הנמצא קרוב מאוד לשפך נחל שורק, ייחורים של ורד צידוני. הם הצליחו להשריש שישה מהם ובנובמבר 2018 שתלו את הוורדים בביצות המחודשות של הגן הלאומי. במסגרת שיקום המקום נשתלו ונזרעו בו 120 מיני צמחים האופייניים לבתי גידול לחים. נקווה שבקרוב תתווסף הפריחה הלבנה והייחודית של הוורד הצידוני לחבריו צמחי הביצות.  

אופי הסיור: הליכה בחולות ובחוף הים.