עם זאת באותו חודש הייתה גם תמותה של נשרים כתוצאה מהרעלות. בתחילתו מתו תשעה נשרים בוגרים ושני גוזלים צעירים מתרופה וטרינרית שהיא רעל לנשרים, ובסופו נמצאו עוד חמישה נשרים מתים אחרי שאכלו פיתיון מורעל בחומר הדברה. התרופה שגרמה למות הנשרים ניתנה לחיית מרעה, ככל הנראה לכבשה, באזור מרכז הנגב. מאוחר יותר היא מתה בשטח והנשרים ניזונו ממנה והורעלו משאריות התרופה שבגופה.
מצב אוכלוסיית הנשרים
בעבר מנתה אוכלוסיית הנשרים בישראל מאות פרטים. בשנות ה-80 עדיין קינן הנשר בכל האזורים שבהם הוא מקנן כיום, למעט בכרמל, וכן בגולן ובגליל המזרחי, במזרח השומרון ובצפון מדבר יהודה. אולם סדרה של הרעלות המוניות בשנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים פגעה פגיעה קשה בגודל האוכלוסייה ובמספר הקינים בצפון, במיוחד בגולן ובגליל, עד כדי כך שב-2002 הוערך שהנשר הוא מין שעתידו בסכנה (VU) וב-2017, עקב התמעטות ניכרת באוכלוסייתו ובשטחי המחיה שלו, הוערך שהוא מין בסכנת הכחדה חמורה (CR). שינוי זה במעמד המין משקף החמרה במצבו: מכ-120 זוגות דוגרים בתחילת שנות האלפיים פחתה אוכלוסייתו לכ-50 זוגות היום, וכעת אוכלוסיית הנשרים בישראל נתונה בסכנת הכחדה חמורה.
על רקע זה מגמת היציבות הנצפית בעשור האחרון באוכלוסיית הנשרים בישראל היא מגמה מבורכת, המתבטאת במספר הפרטים ובמספר התחלות הקינון אחרי עשור שבו נצפתה ירידה מובהקת בגודל אוכלוסיית הנשרים בכלל, ובאוכלוסייה המתרבה בפרט, בעטיין של הרעלות בשנים 2001–2010.
היום עיקר אוכלוסיית הנשרים בישראל מתרכזת בחבל המדברי. מספר הפרטים הנצפים בחבל זה ומספר הקינים המתועדים בו יציב ואף עולה במתינות, אך לא בכל מקום. אכן, בנגב ניכרת יציבות ועלייה מתונה במספרם, אך במדבר יהודה מספר הקינים צנח. חשוב גם לזכור שעל אף שאוכלוסיית הנשרים בישראל יציבה היא מעוטת פרטים, וגודלה – כמחצית מממוצע הפרטים בעשור הקודם – מותיר אותה חשופה לסיכון מוגבר להיכחדות. בצפון הארץ נפגעו בעשור האחרון קרוב למאה נשרים, בעיקר מהרעלות ומהתחשמלות על קווי חשמל, והיקף הקינון בכל שנה נמוך מאוד.
אוכלוסיית הנשרים מתקיימת היום בזכות מאמצי שימור נרחבים, ונשענת בעיקר על פעילות ממשק של אקלום ושחרור לטבע. בעשור האחרון פועלת התוכנית "פורשים כנף על הנשרים והדורסים", המאגדת מגוון פעולות לשמירה על הנשרים.
הנשרים בדרום הארץ
בעשור האחרון מספר הנשרים הנצפים בדרום ישראל ומספר התחלות הקינון בו יציב, והשינוי העיקרי הוא באתרי הקינון. במדבר יהודה, שהיה מרכז הקינון של נשרים בחבל המדברי, נותרו רק זוגות אחדים לאחר שבסוף שנות ה-90 עבר הקינון לנגב – למכתש הקטן, לאגן נחל חתירה ובעיקר לבקעת צין. הקינון בבקעת צין התחדש רק בשנת 2000, וב-2020 נמנו בה 25 זוגות. בחלקי החבל המדברי האחרים יש תנודות גדולות בין השנים בהצלחת הקינון. למשל בשנה אחת בנחל הרדוף מצליחים כל הקינים להפריח, ואילו שנה אחר כך מצליחים רק פחות מ-20%. כמו בצפון הארץ חלק מכישלונות הקינון בדרום קשורים באירועי הרעלה וחלק קשורים בהפרעות לקינון.
הנשרים בצפון הארץ
בשנים האחרונות נוסדה מושבת קינון חדשה במצוקי הכרמל על ידי כמה זוגות נשרים שרובם בקעו בחי בר כרמל ושוחררו ממנו לטבע. ייסודה מחדש של המושבה, עשרות שנים לאחר שנעלמו הנשרים מהכרמל (ביצה אחרונה הוטלה בכרמל ב-1952), מעיד על הצלחתו של מיזם אישוש אוכלוסיית הנשרים בטבע בישראל.
דוח מצב הנשרים בצפון הארץ ב-2023 מרכז ומנתח את מכלול המידע שנאסף על הנשרים בעשורים האחרונים. הוא מלמד על מצבם היום ועל המגמה המסתמנת בעשורים הנסקרים, ועומד על הגורמים להידרדרות אוכלוסיית הנשרים בצפון ועל הפעולות הנדרשות לאישושה.
בדוח רוכזו נתונים על גורמים אלו: גודל האוכלוסייה, הנספרת פעמיים בכל שנה; מספר התחלות הקינון בכל שנה ומיקומן; והרכב האוכלוסייה המקננת. עוד מוצגים בו נתונים על גרעיני רבייה ושחרור פרטים לטבע ונתונים על הספקת מזון זמין ונטול כימיקלים לנשרים בטבע. כמו כן מוצג בו תיעוד על היקף הפגיעה בנשרים ותמותתם בצפון ועל הגורמים להן.
