טיול בגולן בארץ הצבי

בחודשי החורף הגולן מרהיב ביופיו במרבדיו הירוקים הנפרשים לכל עבר. סיור בחורבת כנף הוא הזדמנות לתצפית מרחוק על אוכלוסיית הצבאים בדרום הגולן. 

נעמה מנספלד
|
פברואר 2017
|
שלח כתבה
נופים בגולן
צילום: רשות הטבע והגנים

בחורבת כנף, סמוך למושב כנף, מתנוססים שרידי בית הכנסת במרום היישוב הקדום. על שרידי בית הכנסת בנו הסורים מבנה, ובתקופת המנדט עדיין נראה במקום משקוף מעוטר ועליו כתובת בשפה הארמית בזו הלשון: "תה זכיר לטב יוסה בר חלפו בר חניו עבדה" (זכור לטוב יוסה בר חלפו בר חניו אשר עשה אותו). יש להניח שתחילת הכתובת חסרה, והכוונה היא שמשקוף זה הוא מעשה ידיו של יוסה. כפריים סורים מהסביבה שברו אותו והשתמשו בשבריו ובאבנים אחרות מבית הכנסת לבניית בתיהם. חלקי המשקוף נמצאו ואוחדו, והיום הם מוצגים במוזאון לעתיקות הגולן בקצרין.

 

בית הכנסת נוסד בסוף המאה ה-5 לספירה. המבנה היה דו-קומתי ואורכו היה כ-16 מ’. פנים בית הכנסת חולק כמיטב המסורת לשתי שורות עמודים, לאולם מרכזי ולשתי סיטראות. שלא כמו רוב בתי הכנסת בגולן, כאן צירו הוא בכיוון מזרח-מערב. נראה שהוא חרב ברעש אדמה ורק קומתו הראשונה נבנתה מחדש, במאה ה-6.

 

תצפית דרום מערבה מהחורבה תציג לפני המתבונן – בעזרת משקפת וסבלנות – את עולם הטבע הגולני: חזירים, שועלים ותנים שעולים מהנחל, פוגשים עדרי פרות ונתקלים בצבאים מרשימים.

 

גישה: דרך מושב מעלה גמלא. מדרום המושב יוצאת דרך עפר טובה לכל כלי רכב (סימון כחול), ואחרי כ-3 ק"מ מגיעים למרגלות חורבת כנף. עוד גישה יש מהכניסה למושב כנף. לפני השער הצהוב יוצאת דרך אפר (סימון שבילים שחור). אפשר לחנות (בלי לחסום את הדרך) ולצעוד בנוף מרגש 2 ק"מ לחורבה.  

הצבי הארץ-ישראלי

הצבי הארץ-ישראלי הוא מן המרשימים שבחיות הבר בנוף ארצנו. קשה להיות אדיש למראה חיה אצילית וקלת רגליים זו. לצערנו מראה עדריו, שהיה נפוץ למדי באזורים רבים בארץ, הולך ונעלם בגלל התמעטות הצבאים בגולן ובארץ ישראל כולה. בדומה לחיות בר אחרות הצבאים הם בסכנת הכחדה מכמה סיבות: דריסה, ציד, אבדן בתי גידול וחציצתם (למשל בכבישים ובגדרות), זאבים, תנים וכלבים טורפים את העופרים, ועוד.

 

אוכלוסיית הצבאים בגולן ידעה עליות וירידות. עקב הציד רב ההיקף בגולן בתקופת השלטון הסורי חיה בגולן עד שנות ה-70 אוכלוסייה קטנה. בראשית שנות ה-70 העבירה לשם רשות הטבע והגנים אוכלוסייה של 500 צבאים מרמות יששכר. האוכלוסייה שגשגה והגיעה ב-1984 ל-5,000 צבאים, אולם אליה וקוץ בה – הם גרמו נזקים עצומים ליבולי החקלאות והתעורר חשש מהתפרצות מחלת הפה והטלפיים, ולכן הוחלט לדלל את האוכלוסייה בציד מבוקר. בשנת 1994 מנתה אוכלוסיית הצבאים 2,200 פרטים והדילול נפסק. אך לטבע תכניות משלו – מחלת הפה והטלפיים והתרבות הטורפים עשו שמות בעופרים ולא הועמד דור חדש של צבאים. 

צבי ארץ-ישראלי
צילום: נעמה מנספלד

הצבאים ברמת הגולן הם מהמין הנפוץ בישראל – צבי ארץ-ישראלי. במין זה ניתן להבחין בנקל בין זכר לנקבה: לזכרים קרניים גדולות, מתארכות מעלה, והן בעלות מבנה ייחודי המאפשר לצבאים להימנע מפציעה תוך כדי לחימה, שכן הקרניים משמשות בעיקר למאבקים בין הזכרים לבין עצמם. לעומתם הנקבות חסרות קרניים או בעלות קרניים קטנות. גם התנהגותם שונה: הזכרים הבוגרים מסתובבים בדד והם בעלי טריטוריה, ואילו הנקבות חיות בעדר ופורשות ממנו כשמגיעה שעתן להמליט, ואחר כך הן חוזרות לעדר עם העופר. חשוב לציין שבעונת ההמלטה באביב נראים עופרים ללא אימהות. ברוב המקרים הם אינם נטושים אלא האימהות התרחקו מהם לזמן קצר וישובו. אין לאסוף אותם! הצבאים רגישים מאוד לריחות זרים, ולכן חשוב לדעת שעופר שדבק בו ריח אדם לא יזכה עוד לטיפולה של האם.   

 

בשנה האחרונה שוחררו בגולן צבאים מספר לאחר תהליך שיקום. השיקום כרוך בדרך כלל בטיפול בבית החולים לחיות בר בספארי ברמת גן, ושהות בשטח אקלום סגור בשמורת טבע יער יהודיה. רוב הפרטים לא נאספו בגולן, אולם לאחר ששהו בבית החולים אין משמעות להעתקתם מבית גידולם הקודם. הגולן, העשיר בצמחייה מתאימה, הוא חבל ארץ שמור ומאוכלס פחות יחסית, ועל כן הוא מתאים לשחרור צבאים במצב רגיש לאחר השיקום. על מנת להקל את תהליך ההשבה ולעשותו מדורג, הצבאים מועברים תחילה לשטח אקלום ושוהים בו שבועות מספר לפני השחרור המלא. שטח זה מדמה את שטח המחיה החדש שלהם ויש בו תנאים אידאליים: מים, מזון והגנה מפני טורפים.

זמן לנוע
צילום: נעמה מנספלד
אחד אחד היו נאספים

ביום שני השבוע התמלא מגרש החניה בגן לאומי כורסי בעשרות פקחים ועובדי שמורות נרגשים. הסיבה: ספירת הצבאים השנתית בדרום הגולן. בנקודת ההתחלה התחלקו הסופרים לעשרה צוותים (בדרך כלל הצוותים אורגניים ושבים שנה אחר שנה לאותן נקודות תצפית). בנקודות התצפית הסופרים מציבים משקפות וטלסקופים וסורקים את השטח בחיפוש אחר צבאים. השנה נוסף לספירה מעשה גבורה מכיוון שהספירה מתחילה בשש בבוקר וביום המיועד התקבלנו ברוחות קרות, חזקות ועקשניות, והן הקפיאו את הידיים האוחזות במשקפות.

שיטת המחקר של ספירת הצבאים היא ספירה חוזרת ונשנית שנה שנה (משנות ה-80!) באותן נקודות תצפית בדרום הגולן – מצומת דליות דרומה עד ליער מבוא חמה – סך הכול 200 קמ"ר. הסוקרים מציינים אם הפרטים שנצפו הם זכרים, נקבות, עופרים או פרטים בלתי מזוהים, אם טווח התצפית רחוק מאוד. הסוקרים מצוידים במכשירי קשר, וכך ניתן למנוע ספירה כפולה של אותו צבי. בסוף היום נבדקים דפי הספירה מכל אזור ומשווים אותם לנתוני השנה שעברה. כך מבחינים בעלייה או בירידה חדה, ואם יש שינוי חד נדרשת בדיקה באותו אזור. לבסוף מסכמים את כל דפי הספירה ומשווים את מספר הפרטים למספר שנמנה  אשתקד. מטרת הספירה איננה לתת מספר מדויק אלא להראות מגמה, שכן לעולם לא נוכל לראות כל צבי וצבי.

 

סופרים צבאים בגולן
צילום: נעמה מנספלד

השנה נספרו 320 צבאים לעומת 311 בשנה שעברה, כלומר מספר הצבאים בדרום הגולן נותר יציב, ובשנים האחרונות אף ניכרת עלייה קלה משנה לשנה. אמנם אנו פולטים אנחת רווחה בכל סוף ספירה שבה מתברר שאין ירידה במספר הצבאים, אך אנו מחכים ליום שבו מספרם יעלה ויטפס מעל רף 500 פרטים. אין זה יעד של מה בכך, שכן הסכנות האורבות לצבאים בדרום הגולן רבות: מחלות, ציד בלתי חוקי, טורפים טבעיים, תאונות דרכים בחציית כבישים, וכן פיתוח וגידור שעלולים למנוע מהצבאים תנועה במרחב. כליאתם בשטח קטן גורמת להם עקה ואף יוצרת בעיות גנטיות כתוצאה של ריבוי באוכלוסייה קטנה.

 

לפתרון הבעיות יוצרים בגולן מסדרונות אקולוגיים בין שטחים פתוחים ללא גדרות, ובהם תשתיות ודרכים מועטות ככל האפשר כדי לספק לצבאים מעבר חופשי. כמו כן אנו ממשיכים לנטר את הצבאים ולשמור עליהם, ואנו מקווים שהאוכלוסייה הקטנה תמשיך לגדול ולא ירחק היום שנזכה לראות עוד ועוד צבאים מעטרים את מורדות הגולן. 

 

הכותבת היא מנהלת מרכז חינוך והסברה גולן

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים