לטייל בעיר כנענית

בגן לאומי תל ערד, הנמצא בסמוך לעיר ערד, שרידים ארכיאולוגיים מרתקים, בהם שרידים של עיר כנענית, מצודות מתקופת מלכי יהודה ומפעל מים. קינוח הביקור בלינה בחניון הלילה במקום היא דרך נהדרת לחוות את המדבר.

יעקב שקולניק
|
פברואר 2017
|
שלח כתבה
מראה המקדש
צילום: אורית בורטניק

בתקופה הברונזה הקדומה (3300- 2200 לפנה"ס), היא התקופה הכנענית, הייתה ערד העיר הגדולה היחידה בנגב. תושביה התפרנסו מגידולי שדה כגון חיטה, שעורה, אפונה, חִמְצָה (חומוס) וזית ומגידול עדרי צאן ובקר. תושבי העיר סחרו עם ערי כנען האחרות ועם מצרים, כפי שמעידים כלי חרס ממקור מצרי שנמצאו בתל. ייתכן שערד שכנה על אם "דרך הנחושת", שכן מצרים סיפקה נחושת לארצות המזרח התיכון. 

ערד הכנענית ננטשה בשנת 2600 לפנה"ס מסיבה לא ידועה. 

מאגר המים

נתחיל את הסיור במאגר המים המרכזי. בתי המגורים היו בנויים כאן כך שמי הגשם הניגרים במדרון היו נאספים במאגר, שהיה מוקף משלושת עבריו במבנים (מקום המאגר נראה היום בשטח ומסביבו קיימים שרידי בתי המגורים). רק האגף שבמזרח האגם נותר פתוח, ובו נבנה כנראה הסכר שעצר את מי הנגר. 

מהמאגר צועדים דרומה לאורך חומת העיר. ערד הכנענית הוקפה חומה חזקה באורך 1,200 מטר ובעובי 2.4 מטר, והיא מצוידת בשערים, בפשפשים ובמגדלים מעוגלים הבולטים ממנה. בדרך כלל החומה עוקבת אחר קו פרשת המים של הגבעה. 

גרם המדרגות יורד עד לתחתית מפעל המים
צילום: אורית בורטניק
בתי המגורים

התחנה הבאה בסיור היא אזור בתי המגורים. הבתים בערד בנויים במתכונת זהה, המכונה בשפת הארכיאולוגים "הבית הערדי". זהו מבנה אבן רוחבי, שרצפתו נמוכה ממפלס הרחוב, וכדי להיכנס אליו היה צריך לרדת מדרגה אחת או יותר. לאורך הקירות נבנו ספסלי אבן ובמרכזו של כל אולם הוצב על בסיס אבן עמוד עץ שתמך בגג שטוח. בצד האולם המרכזי היו חדר צדדי או שניים, ששימשו כנראה כמחסן וכמטבח.

הארמון

הארמון היה מבנה סגור, ובו אולם מרכזי וחדרים אחדים. השביל יורד לחלק הצפוני-מזרחי של העיר, אל מתחם מוקף קירות ובו שני מקדשים. כל מקדש כולל שלוש יחידות בסיסיות: חצר, היכל ודביר (קודש הקודשים). האל גר בדביר, מוסתר מעיני הציבור, והפולחן נעשה בחצר, שם התגלו מזבחות קורבן גדולים בנויים אבן. 

המקדש

בפינה הצפונית-מערבית של המצודה נמצאו שרידי מקדש, ככל הנראה מקדש לה’, שפעל מהמאה התשיעית עד סוף המאה השמינית לפנה"ס. זה אולי נשמע מוזר ברגע הראשון, אבל אנחנו יודעים שגם המקרא מעיד על בניית מקדשים ובמות מחוץ לירושלים. נפסע מבעד לשער המצודה הקטנה ונצעד מערבה, אל המקדש, על פי השילוט באתר. זהו המקדש היחיד מתקופת המקרא שהתגלה בישראל. המקדש בערד נבנה על פי תוכנית המקדש של המלך שלמה המתוארת במקרא. הוא בנוי משלושה חלקים: אולם (חדר רוחב); היכל ובו גומחה קטנה הפונה מערבה; ודביר, החדר פנימי, הלוא הוא "קודש הקודשים". 

המזבח

בחצר המקדש ניצב מזבח הבנוי מעפר המעורב באבנים קטנות ומצופה במעטפת אבני גוויל (אבנים לא מסותתות). מזבח זה תואם את הציווי המקראי האוסר על בניית מזבח שאבניו סותתו בכלי מתכת: "מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ [...] וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות כ, כ-כב). נראה כי הזובחים הקריבו את הקורבנות על אבן שטוחה, שהונחה על המזבח. ליד המזבח נמצאו עצמות הקורבנות, בדרך כלל עצמות צאן.

בדביר של מקדש ערד נמצאו שני מזבחות קטורת, שונים זה מזה בגובהם, העשויים מאבני גיר מסותתות. מרתקות במיוחד הן שתי מצבות האבן הניצבות בדביר. החוקרים בטוחים שהמקדש נועד לאלוהי ישראל, מכיוון שנמצאו כאן חרסים הנושאים את השמות "מְרֵמוֹת" ו"פַשְחוּר", שמותיהן של משפחות כהונה מוכרות. אם כך, מדוע ניצבות כאן שתי מצבות ולא אחת, כפי שראוי אצל מאמינים באל אחד? הימצאותן של שתי המצבות היא נושא לפרשנויות רבות. 

הדביר המשוקם
צילום: אורית בורטניק

איך מגיעים? הדרך לגן הלאומי תל ערד מסתעפת צפונה מכביש צומת שוקת–ערד (כביש 31, בין סימני קילומטרים 41-40).

דרגת קושי: משפחות.

אורך המסלול: כקילומטר.

משך הטיול: כשעתיים. 

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים