מסע משפחתי

זה לקח לנו שלוש שנים והסיום לא היה ודאי – אבל עשינו את זה! לרגל בר המצווה של הבכור, עמדנו באתגר: ניצול מיטבי של מינוי מטמון משפחתי לצורך ביקור בעשרות שמורות טבע וגנים לאומיים ברחבי ישראל. רעיון

אפרת שפירא
|
מרץ 2019
|
שלח כתבה
משפחת שפירא בטיול משפחתי בשמורת טבע ארבל צילום: מהאלבום המשפחתי

בין שרידים ארכיאולוגיים לנחלים שוצפים, לאורך 500 קילומטר מצפון לדרום ועוד 200 קילומטר ממזרח למערב – מה הביא אותנו, משפחה נורמטיבית בת שש נפשות, לזגזג בטירוף מנקודה לנקודה ולרצות לסמן "וי" על עשרות שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל? שאלה טובה, אתם אומרים. אבל גם התשובה טובה, והיא מתמקדת בחגיגת בר המצווה של הבכור וברצון להגיע אליה קצת אחרת – מחוברים, מגובשים ועם ידע שאפשר ללמוד רק דרך הרגליים.

נעים מאוד, אנחנו משפחת שפירא ממודיעין: יוגב – מהנדס מערכות; אני, אפרת – מנהלת תוכן שיווקי; אחיה (כיתה ז’ – להלן "בר המצווה"); אראל (כיתה ו’); יעלה (כיתה ב’); ומעיין (טרום חובה). אה, וגם פיונה, כלבת המשפחה שלנו שמגיעה איתנו לכל מקום כמעט שאליו מותר להכניס הולכים על ארבע. את המסע הזה התחלנו, כאמור, לפני שלוש שנים. חזון מעט מרחיק לכת, אני מודה, אבל כך בדיוק זה היה: באחד מטיולי הקיץ בצפון הארץ, בעודנו עומדים על המרפסת היפה בגן לאומי מבצר נמרוד, בחנו בכובד ראש עם חברים טובים את האפשרויות הנוגעות לחגיגות בר מצווה ההולכות וקרבות. בעודנו זורקים הצעות, עיינו בפרוספקט המתאר את האתר, ובצדו האחורי גילינו מפה המציגה עשרות שמורות טבע וגנים לאומיים. הסתכלנו זה על זה וההחלטה התקבלה: 63 גנים ושמורות הם בהחלט מסע ראוי לכבוד בר מצווה. מדוע בחרנו דווקא בפרויקט הזה? הסיבה פשוטה: הוא מתאים כמו כפפה ליד לאחיה, בננו הבכור. כחובב טיולים מושבע, בעל כושר גופני מעולה ורצון להגיע לכל מקום חדש שרק אפשר, הבחירה הזו היא סופר טבעית מבחינתו. אבל זה לא הכול; רשות הטבע והגנים כאילו בחרה עבורנו את הקרם דה לה קרם – רשימה ארוכה של אתרים נבחרים המשלבים בין טבע, מורשת קרב, היסטוריה, גיאולוגיה ומה לא, כל החומרים הטובים שמהם אפשר להרכיב אחר כך מצגת מרשימה לאירוע (עם כלל אחד עיקרי – הכי חשוב לצאת טוב בתמונות). 

צחוק בצד, עבורנו, מדובר בתמצית הישראליות האפשרית. קיבלנו בקפסולות מרוכזות חוויות, מראות ותחושות שעזרו לכולנו, לא רק לבר המצווה, להרגיש חיבור אמיתי לתכלית החיים בארץ הזאת. הכי פשוט והכי אמיתי.

"יש משפחות שהולכות לבלות בקניון. אחרות הולכות למסעדה. אנחנו – הכי אוהבים לטייל", מבהיר יוגב בעלי. "בטיול נוצרת סביבנו בועה. אין הפרעות, אין הסחות, אין לחצים ואין עניינים. זה לוקח זמן להתנתק, אבל יש נקודת אל חזור שבה התדרים שלנו מסונכרנים, והיקום עם כל מה שכרוך בו פשוט מפסיק להתקיים עבורנו. זה החלק הכי טוב בכל העניין". "אנחנו הכי שמחים כשאנחנו מטיילים", מוסיפים הילדים. "אפילו המריבות שלנו יותר מגניבות. את הרגעים הכי כיפיים בחיים עשינו איפשהו בחוץ, עם פק"ל קפה של אבא, ועם אימא שחופרת על איזה פרט היסטורי ’חשוב’ (גרשיים עם האצבעות) – ואנחנו פשוט שמחים". 

בטיול בשפך נחל דליות (מג’רסה) צילום: מהאלבום המשפחתי
איך עשינו את זה?

המזל היה שהתחלנו מוקדם מספיק. שלוש שנים נשמעות כמו זמן רב, אבל בהתחשב בעובדה שאנחנו סופר עסוקים בחיים האורבניים, עם מגבלה משמעותית – שומרי שבת שלא מטיילים בשבת – קיבלנו אתגר די גדול. למרות זאת, התחלנו בקצב שאנטי. אחר כך קלטנו לאילו קצוות אנחנו צריכים להגיע – שבטה, ממשית, כוכב הירדן, הרודיון, קומראן, אתר הטבילה, שמורת האלמוגים, ונלחצנו. התחלנו לקבע לפחות מוקד אחד בכל חג, עם קצב מהיר יותר בחופש הגדול.

האתר שהשאיר עלינו את הרושם הרב ביותר הוא גן לאומי שבטה. הדריכה אותנו מורת דרך מדהימה בסיור עששיות מלא דרמה ובחושך מצרים, בעקבות יושבי שבטה הנעלמים. היה כיף, מצחיק ומרתק. ללא ספק, אחת מהחוויות היותר מעניינות מהשנה החולפת. כמו בשבטה, נהנינו גם באתרים רבים נוספים. למשל, ההצגה במצדה גרמה לנו לבכות מרוב צחוק; בהרודיון הילדים ישבו מרותקים בהצגה על חיי הורדוס; ובציפורי העברנו שעות על גבי שעות ביצירות, בהצגות ובסדנאות. כל ההדרכות, הסיורים, החידות, המשחקים והסרטים שיש כמעט בכל מקום חשובים ועושים את העבודה – הילדים וגם אנחנו נכנסים מהר לאווירה, ונהנים מכל רגע. 

טיול משפחתי במכתש רמון צילום: מהאלבום המשפחתי

עכשיו, כשאנחנו ממש לפני סיום ומסתכלים לאחור, נופלת ההבנה של מה שעשינו כאן בעצם: טיול נקודתי שהתחיל כקוריוז התפתח למסע של חיים, לחתיכת הישג שאנחנו מאוד גאים בו. היה קצת מלחיץ, היו רגעים מעיקים, אני מודה (ארבעה אתרים ביום, לא צוחקת), אבל זה היה שווה כל רגע.

ומה הפרויקט הבא שלנו? השבח לאל. בשנה הבאה נחגוג עוד בר מצווה, הפעם של אראל. מי יודע, אולי נלך הפעם על אתרי מורשת אורבניים? 

 
© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים