שחפיות הים - סיפורה של המושבה בעתלית

שטחי הקינון הטבעיים של השחפיות, עופות ים חינניים המקננים בחופים, הצטמצמו עם השנים וכיום הן מקננות בעיקר באתרים שאינם טבעיים להן, כגון בריכות המלח בעתלית. מיזם משותף של גופי שמירת טבע פועל לשמירה על השחפיות מהכחדה 

עדי ויינברגר
|
אוקטובר 2018
|
שלח כתבה
זוג שחפיות ים בעת הקינון
צילום: יוסי אשבול

קו החוף של ישראל הנושק לים הוא אחד האזורים האהובים ביותר בארץ. החופים הצופים אל מרחבי הים מעניקים תחושת חופש והשקיעות בהם מרהיבות. אזור זה גדוש בנופשים ובמתרחצים, אך הוא גם התמלא לאורך השנים במבנים, בתשתיות, במרינות ובמעגנות. לכן, אין זה פלא שבעלי כנף שקיננו בעבר על שפת הים נדחקים לאתרי קינון אחרים ותלויים כיום באדם לשם הצלחת רבייתם.

בישראל מקננים דרך קבע בסמוך למקווי מים ובחופים שני מינים של שחפיות – שחפית ים ושחפית גמדית, שתיהן מוגדרות בספר האדום של העופות בישראל כמינים בסיכון. כאלף זוגות של שחפיות ים מקננים בארץ, בעיקר בעמק החולה, באזור חוף הכרמל ובאיי חוף הכרמל וכן באיים מול ראש הנקרה. שחפית הים מסווגת בארץ כמין שעתידו בסכנה עקב הצמצום בתחום תפוצתה ובמספר מושבות הקינון שלה. לעומתה, מצבה של השחפית הגמדית בארץ עגום יותר ומספר הזוגות המקננים מוערך בכ-300. במהדורה הראשונה של הספר האדום, שנכתב ב-2002, היא הוגדרה כמין בסיכון נמוך, אך במהדורה הנוכחית שיצאה לאחרונה היא מוגדרת כמין בסכנת הכחדה, עקב הצמצום בשטחי המחיה הטבעיים שלה בישראל והירידה במספר הזוגות המקננים. שחפית חיננית זו היא הקטנה מבין השחפיות בישראל. אורך גופה כ-20 סנטימטר ומשקלה כ-50 גרם. היא ניזונה מדגים קטנים, מסרטנים ומחרקי מים, שאותם היא צדה אגב סריקת פני המים ממעוף (לעתים תוך שהיא מרפרפת במהירות במקום) צלילה אל עבר טרפה ונסיקה חזרה מעלה. 

 
זוג שחפיות גמדיות
צילום: יוסי אשבול
קינון במושבות

השחפית הגמדית נהגה בעבר לקנן בעמק החולה ובחופי חוף הכרמל. הקינון הראשון שלה בארץ התגלה ב-1953, על שרטוני חול שנחשפו בעת ייבוש החולה. ואולם, המושבה נעלמה לאחר הייבוש. השחפיות הגמדיות מגיעות לארץ באפריל ומתחילות לקנן במאי בשני מחזורי קינון. מדי חודש ספטמבר, לאחר סיום תקופת הקינון, נודדים דרומה לאפריקה הבוגרים והצעירים שבקעו השנה. "בעבר הן היו מקננות גם על חוף הים", אומרת ענבל שקלר, ממרכז הצפרות חוף הכרמל של החברה להגנת הטבע, שחקרה את האקולוגיה של השחפיות בלימודי המוסמך שלה במעבדתו של ד"ר רועי דור באוניברסיטת תל אביב. "ואולם, בחודשי הדגירה – יוני ויולי – אין כיום רגע של שקט בחופים וההפרעה בהם גדולה מדי". כתוצאה מכך זוגות בודדים שניסו לקנן בחופי הים התיכון סבלו בדרך כלל מהפרעות ונידונו לכישלון. במקום אתרים אלה, מקננות כיום השחפיות בעיקר על שרטונות חול בבריכות המלח בעתלית, אתר קינון חריג בצפיפותו שנמצא בשטח פרטי. אתרי קינון קטנים נוספים קיימים בבריכות דגים ובמאגרי מים באזור חוף הכרמל. 

מושבת קינון של שחפיות ים בבריכות המלח בעתלית
צילום: יוסי אשבול
אפרוחי שחפיות
צילום: יוסי אשבול

קינון רוב האוכלוסייה באתר יחיד ותלותה במאמצים לשמרה בו מהווים סיכון למין זה, שאוכלוסייתו עלולה להצטמצם מאוד או להיכחד כליל במקרה של טריפת יתר מצד טורפים כגון עורבים, תנים ושועלים. המושבה עלולה אף לסבול מתחרות יתר בין הפרטים על משאבים. היא גם נתונה לסכנת התפרצות של מחלות קטלניות לעופות כגון הנגיף ניוקסל, שייתכן שהוא האחראי לתמותה הרבה שאירעה במושבה בעונת הקינון ב-2016. מיותר לציין שהאוכלוסייה עלולה אף להיפגע מבני אדם. מסיבות אלו, בעדכון של הספר האדום הוחמר סיווג המין והוא כעת מוגדר, כאמור, כמין בסכנת הכחדה. 

שומרים על השחפיות

כדי לשמור על השחפיות בארץ מפני הכחדה החל לפעול ב-2010 מיזם משותף ביוזמת חברת מלח הארץ וצלם הטבע יוסי אשבול ובשיתוף רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ואוניברסיטת תל אביב. במסגרתו בחנה שקלר את הגורמים המגבילים את היקף הקינון ואת הגורמים המסכנים את האוכלוסיות המקננות. "התערבות האדם לצורך שמירה על השחפיות נחוצה כל העת", מסבירה שקלר. אבני כורכר הוצבו בשטח הקינון בבריכות המלח להגנה על האפרוחים מהשמש הקופחת. אזורי הקינון הוקפו בגדרות למניעת כניסת טורפים, ומצלמה שהוצבה במושבת הקינון מתעדת את הקינים ואת נוכחותם של טורפים באזור. השנה אף הוקף האי המרכזי שעליו ממוקמים רוב הקינים בגדר נוספת, חשמלית, ונראה שפעולות אלו מסייעות לשרידות האפרוחים. בעוד בעונת הקינון הקודמת, בשנת 2017, נטרפו כמחצית מהקינים, ככל הנראה על ידי תנים, השנה לא נצפו טריפות באי המרכזי.

בשנים האחרונות חלה עלייה במספרם של הזוגות המקננים בארץ של שחפיות הים והשחפיות הגמדיות, הודות למאמצים המושקעים מדי שנה בשמירה על הקינון במושבות בחוף הכרמל ועל האיים. נקווה שמגמת עלייה זו של אוכלוסיית המקננים תמשיך ותתחזק ושנוכל לשמוע ממרחקים את צווחותיהם של הזוגות המקננים במושבה גדולה ותוססת.

שחפיות ים במושבת הקינון בעתלית
צילום: יוסי אשבול
שחפיות ים
צילום: יוסי אשבול
מלחת החוף – נקודה חשובה

בריכות המלח הסמוכות לעתלית נבנו בתחילת המאה הקודמת. הבריכות רחבות הידיים, ששימשו לאידוי מי הים לשם הפקת מלח, מוקמו בשטחה של מלחה ייחודית שבה גדלו באופן טבעי כמה מיני צמחים ייחודיים למלחות חוף, בהם שרשר רב שנתי, אוכם חופי, מלוח רגלני, עדעד הביצות, גלדן מוארך ואהל הגבישים. אם טרם נתקלתם בשמותיהם של צמחים אלו, הסיבה לכך היא שניצול מלחות החוף על ידי האדם צמצם במשך השנים את שטחי הגידול של הצמחים הייחודיים הללו וכיום חלקם נדירים ובסכנת הכחדה.

בשנים האחרונות מפעיל מכון דש"א, ובו שותפים רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, הקרן הקיימת לישראל והחברה להגנת הטבע, פרויקט בשם Hotspots. הפרויקט מתמקד באיתור ובמיפוי של אתרים (Spots) שאינם מוגנים, רובם קטני ממדים, שמתקיימים בהם מינים ייחודיים של חי וצומח החשובים לשמירה על המגוון הביולוגי של ישראל. ערכיותם של אתרים אלו מוצגת בפני גופי תכנון וביצוע, כדי שאלה ישמרו אותם בעת ביצוע תוכניות הפיתוח והשימור. עקב ייחודיות החי והצומח בשטח המלחה בעתלית, הוגדרו בה שני אתרים: האחד לשימור צמחיית מלחות חוף והשני לשימור הבריכות בהן אתרי הקינון של שחפית הים והשחפית הגמדית ובריכות נוספות, שאליהן נמשכים בעונת הנדידה ובחורף מיני עופות ייחודיים כמו פלמינגו, לימוזה, טדורנה ושחפית שחורת מקור, מיועדות לשימור. במי הבריכות מתקיימות גם אוכלוסיות של סרטנים ירודים, המקנים לפלמינגו את צבעם הורוד, וכן של נאווית המלחות – דג מיוחד המסוגל לשרוד במליחות הגבוהה של בריכות המלח ומשמש מזון לשחפיות. 

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים