נתיבי הפרא

יוצאים לטייל בחג? כשנמצאים בטבע אפשר לא פעם להבחין בשבילים שיצרו בעלי חיים. למה הם נועדו, מי עושה בהם שימוש ואיך אפשר ללמוד באמצעותם על פעילות בעל החיים? 

בשביל הארץ
|
מרץ 2018
|
שלח כתבה
חתול ביצות בקצה שביל המשמש חיות בר
צילום: אייל ברטוב

ארצנו הקטנה עמוסה בשבילים - שבילי הליכה, שבילי טיולים, שבילי אופניים, שבילי ג’יפים. וכל אלה עוד לפני שנביא בחשבון דרכים כבושות, כבישים סלולים ומסילות ברזל. כשאתם יוצאים אל הטבע תוכלו להבחין בסוג אחר של שבילים, כאלה שמשמשים את בעלי החיים. בניגוד לתשתיות הדרכים, המשמשות בני אדם בעולם המודרני, אצל בעלי החיים אין מתכננים, אין אדריכלים ואין ועדות ואישורים. ברוב המקרים, השבילים שבעלי החיים כובשים עוקבים אחרי הטופוגרפיה, אחרי מאפייני הקרקע והצומח המקומיים ואחרי ההיגיון הפשוט. כלומר, הם מפלסים את הדרך היעילה ביותר מבחינת השקעת אנרגיה ומבחינת תנאי השטח באזור. 

מצלמת מעקב שהונחה במדבר יהודה בסמוך לשביל חיות בר קלטה צבוע באור יום
צילום: מצלמת שביל
תן בשמורת טבע גמלא שצולם במצלמת מעקב על שביל
צילום: מצלמת שביל
סימני דרך

השבילים מעידים על פעילות לאורך זמן של בעלי חיים בנתיבים קבועים. בארץ, השבילים הנצפים ביותר בשטח הם של דרבנים, חזירי בר ושועל מצוי, אך גם יונקים רבים אחרים ואף בעלי חיים מקבוצות סיסטמתיות אחרות יוצרים שבילים בשטח.  אפילו נמלים עשויות לסלול שבילים ברורים מאוד לעין, היוצאים מן הקן אל אתרים עשירים במזון. השבילים המוכרים ביותר הם של נמלת הקציר.

השבילים נועדו להקל על בעלי החיים לנוע בנתיבים שבהם הם מרבים להשתמש ולחסוך להם זמן ואנרגיה שהיו נדרשים כדי לפלס מחדש דרך בתוך צמחייה סבוכה. לעתים נמצא סימני שדה המעידים על הפעילות ועל השימוש בשבילים, כגון גללים, שתן, נוצות, נבירות וחפירות וקוצים של דרבן. לכל אלה נוספים כמובן סימנים אשר נסתרים מחושיו של האדם – סימני דרך כימיים, הנקלטים בעיקר בחוש הריח של בעלי החיים. נוסף לחומרי ריח, בהם גם בני אדם מבחינים באופן חלקי, בשבילים יימצאו גם פרומונים – חומרים כימיים נדיפים, שהם נגזרות של הורמונים, המופרשים מן הגוף ומשמשים לתקשורת בין בעלי חיים. 

 
נתיבי במדבר

סוג מעניין של שבילי בעלי חיים אפשר למצוא בעיקר בסביבה צחיחה או מדברית, והוא מכונה "מרעולים". מרעול הוא שביל אשר משמש נתיב לחיות מרעה, על משקל המילה "משעול". במקומות רבים בנגב ובמדבר יהודה, בין השאר, נוכל להבחין ברשת שלמה של מרעולים אשר משתרגים על הגבעות והמדרונות ונראים ממרחק מה כמעט כמו קורי עכביש. תופעה זו נוצרת על ידי פרסתנים, כלומר יונקים בעלי פרסות - גם מינים החיים בר בישראל, כגון צבי ארץ ישראלי ויעל נובי, וגם מיני משק כגון העז השחורה.

באזורים מדבריים, חלק ניכר משבילי בעלי החיים מובילים אל מעיינות וגבים, כלומר משמשים כנתיב אל מקורות מים לשתייה, שהם כידוע מצרך נדיר ויקר מציאות בישימון. במקרי חירום אפשר להיעזר בשבילים אלה כעזרי ניווט לאיתור מי שתייה ולהישרדות במדבר. 

 
שביל יעלים על מצוק תלול
צילום: יהונתן תיכון
שביל אגרה

לעתים יש מחיר לשימוש מתמשך בשבילים כה ברורים ומסומנים אצל בעלי החיים. האויבים הטבעיים של קהל המשתמשים עלולים לנצל את השבילים כדי לאתר נקודות שבהן כדאי לארוב לטרף או כדי ללמוד היכן משתלם להשקיע מאמצים בחיפוש אחר טרף פוטנציאלי כזה. עבור הטורפים, סימני הריח יכולים להעיד על רמת השימוש בשבילים ועל מידת הטריות של השימוש האחרון שנעשה בהם. לפיכך, לבעלי חיים שיש להם אויבים בדמות טורפים גדולים מהם, שימוש מתמשך כזה בשביל יגביר את הסיכוי שלהם להיפגע.

רצוי לזכור: כאשר אנו מטיילים רצוי וראוי לכבד את השבילים של חיות ארץ ישראל, להשתדל לא לפגוע בשבילים אלה בכל דרך שעלולה להפריע לבעלי החיים להשתמש בהם ולנקוט משנה זהירות כשאנו מטיילים באזורים שיש בהם שבילים פעילים – אנחנו הרי לא ה"משתמשים" היחידים בשטח, ולרוב, הם היו כאן קודם, לפנינו. 

 
© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים