חיה ותן לחיות

בשטחה הקטן של ישראל רבים השטחים החקלאיים שתפסו את מקומם של שטחים טבעיים שהיו בית גידולן של חיות בר. החיות ממשיכות לפקוד את השטחים האלה ומוצאות בהם מזון ומים, אך גורמות נזק לחקלאים. הטיפול בנזקים לחקלאות בערבה נעשה בשיטות יצירתיות להרחקת חיות הבר משטחי החקלאות תוך צמצום הפגיעה בהן

אורלי גנוסר
|
מרץ 2018
|
שלח כתבה
זאב שותה משוקת מים במושב פארן
צילום: מצלמת מעקב

הזאב הוא חיית בר מוגנת, לכן כשזאבים גורמים נזקים בשטחי חקלאות בערבה, דורון ניסים, פקח רשות הטבע והגנים לנזקי חקלאות בערבה, הוא שמנסה לפתור את הבעיות. לדבריו הזאבים הצעירים אוהבים ללעוס צנרת השקיה ועושים זאת במשחק, אך הם פוגעים במערכות ומסבים נזק כלכלי. מה עושים? "אפשר לקבור את הצנרת בקרקע, שזה פתרון יקר" מסביר ניסים, אולם בארה"ב ובקנדה למדו שזאבים פוחדים מסרט או מניילון מתבדר ברוח, בעיקר אם הוא מנצנץ, לכן הציע ניסים לחקלאים לתלות שקיות ניילון במקומות המועדים לפורענות. "זו דרך יצירתית המרתיעה זאבים מבלי לפגוע בהם".

פיזור רצועות ניילון מתנפנף בשטח מרחיק את הזאבים
צילום: דורון ניסים
אזורי המחיה הטבעיים של חיות הבר הופכים לשטחי חקלאות

החיכוך בין האדם לחיות הבר קיים כבר שנים רבות, וככל ששטחים חקלאיים הולכים ונוגסים בשטחים הטבעיים שהיו בית גידולם, כך מרבות חיות הבר לפקוד את השטחים האלה. הן מוצאות בהם מזון ומים, אך גורמות נזקים כבדים לחקלאות. חקלאים ברחבי הארץ ניזוקים יום יום משלל חיות בר: זאבים, תנים, דורבנים, חזירי בר ומינים אחרים, ומשום כך יש צורך בפתרון שייתן מענה לאדם תוך צמצום הפגיעה בחיות הבר.

רשות הטבע והגנים אחראית לשמירת חיות הבר על פי חוק הגנת חיית הבר, ומתמודדת עם המציאות המורכבת. 

לחשוב מחוץ לקופסה

הפתרונות אינם פשוטים, אך ניסים מסייע לחקלאי הערבה בדרכים יצירתיות, הומניות ויעילות. ניסים מספר ששנים חקלאים התעלמו מהחוק ומצאו פתרונות שפגעו בחיות הבר, אך כעת הוא עובד איתם בשיתוף פעולה מלא. ניסים מקבל מהם פניות על נזקים שגרמו חיות בר ובוחן אותן לעומק. הוא עוקב אחר חיות הבר באמצעות מצלמות אינפרה אדומות, לומד מיהו המזיק ומה הסיבה, ומציע פתרונות. "עיקר הטיפול לא פוגע בבעלי החיים ויש שימוש באמצעי מניעה כמו גדרות נגד יונקים, רשתות נגד ציפורים, דחייה במגע ובריח או הרתעה ברעש", הוא אומר.

עוד דוגמה להתמודדות יעילה שאינה פוגעת בחיות הבר המזיקות היא השרקרקים. עונת נדידת הציפורים בסתיו היא גם תחילתה של עונת גידול הירקות בערבה, ובתקופה זו אמורה להתרחש חנטה בעזרת האבקה של דבורים. אלא שהשרקרקים החולפים בערבה אוהבים לאכול דבורים, וכשהדבורים חשות בסכנה הן מתחבאות בכוורת. בזמן הזה השתילים לא מפתחים ירקות, שיווק התוצרת מתעכב בשבועות, והמשמעות היא נזק כלכלי. "למדתי שהשרקרקים צריכים משטח עמידה כגון חוטי חשמל ועמודי חשמל כדי לתצפת על הטרף", מספר ניסים, "ואם מזיזים את הכוורות 50-30 מטרים ממשטחים כאלה יש ירידה של 90% בנזק". 

שרקרק מצוי בערבה
צילום: דורון ניסים
שרקרקים מצויים נעזרים בקווי מתח כעמדות תצפית על דבורים בכוורות המשמשות להן מאכל
צילום: דורון ניסים

בעונה זו מגיעות גם ארנבות ואוכלות את השתילים הרכים. "ההמלצה שלי לחקלאי במקרה כזה היא כפולה – להקים גדר מניילון בגובה 80 ס"מ, שזה פתרון יקר, ומי שלא הספיק יכול לרסס ב’אדיר’, חומר אורגני שעשוי מפלפל חריף שדוחה את הארנבות".  

ארנבת שדה בסמוך לשדה חקלאי בערבה
צילום: דורון ניסים

פתרונות אלו נותנים מענה למצוקת החקלאים. הרשות מפעילה כמה פקחי נזקי חקלאות ברחבי הארץ, והם מצליחים למצוא את דרך המלך ולסייע. לא כל הפתרונות פשוטים וכל מקרה נבחן לגופו, אבל שיטות אלו לטיפול בחיות בר בפגיעה מזערית בהן מוּנָעות ממחויבות לשמירה על הטבע ולדו-קיום בין האדם לחיות הבר. 

© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים