תיק שקנאי

השקנאים הם שיאני העולם במרחק נדידה במשקל כבד. ואולם, גופם הגדול מצריך עצירה במהלך הנדידה למנוחה ולחידוש מלאי האנרגיה, שיאפשרו את המשך הנדידה עד ליעד באפריקה. מיזם משותף מאפשר לשקנאים בישראל להיזון מדגים ולהמשיך בנדידה בלי לגרום נזק לענף המִּדְגֶּה, לתעופה ולרשת החשמל. 

אוהד הצופה
|
נובמבר 2017
|
שלח כתבה
להקת שקנאים במנוחה לקראת המשך הנדידה דרומה לאפריקה
צילום: עדי אשכנזי

מדי שנה בסתיו, חולפים מעל ישראל כ-45 אלף שקנאים בדרכם מאירופה ומאסיה דרומה לאפריקה, שם יעבירו את חודשי החורף בטרם יחזרו באביב לאזורי הקינון, בעיקר בדלתא של הדנובה. הכמות הגדולה של הפרטים הנודדים מטעה; מצב האוכלוסייה של השקנאים הנודדים מעל ישראל – אוכלוסייה שמקורה באזור הפליארקטי, כלומר מיוון ועד הים הכספי דרך בולגריה, רומניה, טורקיה, אוקראינה, ארמניה ואיראן – בכי רע. זוהי אוכלוסייה שרידית ומקוטעת שקטנה באופן ניכר ואף נכחדה מכמה מדינות בדרום-מזרח אירופה ובמערב אסיה במאה ה-20, כתוצאה מציד שמקורו בקונפליקט עם דייגים ובייבוש מקווי מים. משום כך קיבלו השקנאים באמנות בינלאומיות שונות מעמד של מין בסיכון ברמה אזורית. ישראל חתומה על אמנה בינלאומית הנקראת The Convention on Migratory Species העוסקת בשמירה על מינים נודדים, והשקנאים כלולים באמנה. לכן, מחובתנו לשמור על השקנאים המגיעים לתחומנו.

מדי סתיו חולפים מעל ישראל כ-45 אלף שקנאים בדרכם מאירופה ומאסיה דרומה לאפריקה
צילום: עדי אשכנזי
חטיף אנרגיה

השקנאי הוא העוף הנודד הגדול בעולם – בעל מסת הגוף הגדולה ביותר – המבצע נדידה ארוכת טווח של חציית הסהרה. יעדי הנדידה בסתיו נמצאים במזרח אפריקה, במרחק של כ-3,700 קילומטר מאתרי הקינון (בקו אווירי). בשל גודלו הרב, השקנאי מוגבל ביכולתו לאגור שומן שישמש כמאגר אנרגיה במהלך הנדידה, כפי שעושות ציפורים קטנות. בשל כך ועקב מרחק הנדידה העצום, השקנאים חייבים לעצור במהלך הנדידה כדי לאכול. 

 
השקנאי הוא העוף הנודד הגדול בעולם
צילום: דיוויד רזק

ישראל היא תחנת מנוחה והזנה חשובה לשקנאים לאורך מסלול הנדידה, בייחוד בעשורים האחרונים, לאחר שתחנות מנוחה טבעיות אחרות נהרסו עם ייבוש בתי גידול לחים בטורקיה, בשטח של כעשרת אלפים קילומטר רבוע. חלק ניכר מלהקות השקנאים מבצע עצירה בישראל בעמקי הצפון ובמישור החוף הצפוני למנוחה ולתדלוק. 

ממחקרים פיזיולוגיים וממעקב בעזרת משדרים נקלטי-לוויין עולה כי חלק ניכר מהשקנאים המגיעים לישראל חייבים להיזון כאן על מנת להיות מסוגלים להשלים את נדידתם למזרח אפריקה. ללא חידוש מלאי האנרגיה הם יסיימו את הנדידה בישראל ויישארו כאן כל חודשי החורף. 

בעבר ניזונו השקנאים שעצרו למנוחה והזנה בישראל משפע הדגה שהציעו להם הכנרת, אגם החולה וביצות העמקים ומישור החוף. סביר להניח שגם הגיעו לכאן עם מלאי אנרגיה מסוים, אחרי שחלפו מעל אזורי האגמים בטורקיה ובמיוחד מעל ימת אנטיוכיה (עמיק גולו) שיובשה בשנות ה-80. באתרים אלה הם הצטיידו במלאי האנרגיה הדרוש להם לחציית חגורת הסהרה אל אתרי החריפה (מלשון "חורף") במזרח אפריקה. ואולם, מאז יובשו הביצות וימת החולה ומקווי המים הטבעיים בתחומי ישראל הצטמצמו, פונים השקנאים להיזון ממקורות המזון הנותרים: מבריכות דגים המגודלים למטרות מסחר, תוך הסבת נזק כלכלי כבד לחקלאים, ומדגים המאכלסים מאגרי מים.

השקנאים תופסים דגים בעזרת קפל עור גמיש דמוי שק הנמצא בתחתית מקורם
צילום: עדי אשכנזי

כדי לסייע לשקנאים להיזון בישראל ולהמשיך במסעם דרומה ובה בעת למזער את הנזק לענף המדגה, כ-150 טונה של דגים שאינם מתאימים לסחר מועברים בכל חורף לשמורת טבע החולה ולמאגר משמר השרון שבעמק חפר. פעולה זו מספקת את הדרישה התזונתית של השקנאים להמשך הנדידה דרומה, מסייעת בצמצום נזקי השקנאים לבריכות הדגים וכן מרחיקה אותם מבסיס חיל האוויר שבעמק יזרעאל ומקווי מתח. 

איכלוס דגים בבריכה במשמר השרון
צילום: עדי אשכנזי
שקנאים ניזונים מדגים בבריכה במשמר השרון. הצטיידות באנרגיה תאפשר להם להמשיך במסעם דרומה
צילום: עדי אשכנזי

מיזם זה מתקיים כשיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים, אגף הדיג במשרד החקלאות, ארגון מגדלי הדגים, מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע וחיל האוויר. השותפות במיזם מצד אגף הדיג במשרד החקלאות הופסק לפני כשנתיים ביוזמת משרד החקלאות אך חודשה לאחרונה. כל הגופים השותפים מכתירים את המאמץ המשותף כהצלחה, כאשר השקנאים הניזונים מדגים לא מסחריים, שמאוכלסים באופן ייעודי בריכות ומאגרי מים, ממשיכים במסעם לאפריקה, תוך מזעור הנזק לענף המדגה והסבת הנאה לציבור הרחב הצופה באחד העופות המיוחדים והמרשימים ביותר. אנו מצפים להמשך שיתוף פעולה פורה זה, המאפשר שמירה הן על השקנאים והן על ענף המדגה, גם בשנים הבאות. 

שקנאים בבריכה במשמר השרון שבעמק חפר
צילום: עדי אשכנזי
© כל הזכויות שמורות רשות הטבע והגנים